רכוש מלפני הנישואין

חלוקת רכוש בין בני זוג בעת גירושין היא אחד הנושאים הטעונים והמורכבים ביותר מבחינה משפטית ורגשית כאחד. שאלות סביב גורלו של רכוש שהיה שייך לכל אחד מבני הזוג עוד טרם נישואיהם, מוסיפות נדבך נוסף של מורכבות לתהליך כולו. במאמר זה נבחן את הדילמות והאתגרים המשפטיים בהקשר לחלוקת רכוש מלפני הנישואין בין בני זוג בעת הגירושין.

מהו אופן החלוקה של רכוש מלפני הנישואין בהליכי גירושין בישראל?

גירושין הם תהליך מורכב מבחינה רגשית, הכרוך בחלוקה של נכסים בין בני זוג שחלקו בעבר חיים משותפים. למרבה הצער, הנושא של חלוקת רכוש שנצבר לפני הנישואין הוא אחד ההיבטים המורכבים ביותר בהליכי גירושין בישראל. ישנו בלבול רב לגבי האופן שבו מטפל בית המשפט בנכסים שהיו שייכים לכל אחד מבני הזוג לפני נישואיהם.

משכך, כאשר מתעוררת השאלה האם נכסים שנצברו על ידי כל אחד מהצדדים בנפרד לפני הנישואין ניתנים לחלוקה בגירושין, התשובה אינה חד-משמעית. בניגוד לאינטואיציה, הסוגיה תלויה במידה רבה בהסכמים שנחתמו בין בני הזוג בתחילת הקשר או במהלכו. קיומם או היעדרם של הסכמים אלה משפיע דרמטית על אופן חלוקת הנכסים בעת הגירושין, כפי שיוסבר בהמשך.

כיצד מטופל בגירושין רכוש שהושג לפני הנישואין לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג?

בהיעדר הסכם ממון בין בני הזוג, חוק יחסי ממון מ-1973 קובע כי בגירושין יש לחלק את הרכוש המשותף באופן שוויוני. בנסיבות מסוימות, החוק אף מאפשר חלוקה של נכסים שנצברו על ידי כל אחד מהצדדים בנפרד לפני הנישואין, אם הוצגה כוונת שיתוף בהם במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג.

הרציונל מאחורי עיקרון איזון המשאבים

הרציונל מאחורי החוק מכונה "עיקרון איזון המשאבים". משמעות הדבר היא חלוקה שווה והוגנת של הרכוש שנצבר במהלך הנישואין בין בני הזוג, ללא קשר לתרומה היחסית של כל אחד מהם.

חוק יחסי ממון מכיר בקושי לכמת במדויק את תרומתו היחסית של כל אחד מבני הזוג לנישואין. הסיבה לכך היא שישנם היבטים רבים בזוגיות שאינם ניתנים למדידה כמותית, כגון ויתורים, תמיכה רגשית ועוד.

לאור זאת, עיקרון איזון המשאבים קובע כי במקרה של גירושין יש לחלק את הרכוש המשותף באופן שווה והוגן ככל האפשר בין בני הזוג. מטרת החלוקה היא לאזן בין התרומות הבלתי מוחשיות של שני הצדדים ולהגיע לתוצאה שוויונית המקדמת את טובתם של שני בני הזוג בצורה זהה, לאחר גירושיהם.

מהי הלכת השיתוף וכיצד היא נוגעת לענייננו?

הלכת השיתוף היא עיקרון משפטי הקובע כי במקרים מסוימים ניתן לחלק בגירושין גם רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג בטרם נישואיהם.

המחלוקת בנושא נובעת מכך שלעיתים, גם אם הרכוש היה בבעלותו הבלעדית של אחד הצדדים לפני הנישואין, אם אותו צד חלק אותו עם בן/בת הזוג במהלך הנישואין – בית המשפט רשאי להחיל עליו את עיקרון איזון המשאבים ולחלקו בין בני הזוג בגירושין.

לדוגמה, אם אחד מבני הזוג הביא עימו לנישואין דירה, ובני הזוג התגוררו בה יחד תקופה ארוכה, זה מרמז על כוונת שיתוף מצידו. במקרה כזה קיים סיכוי גבוה שבית המשפט יחליט על חלוקת הזכויות בדירה בין הצדדים בגירושין, גם לטובת בן/בת הזוג שלא היה/היתה הבעלים המקוריים שלה.

סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973

חשוב להכיר את סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון שקובע שעם גירושין – כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית כלל שווי הנכסים של בני הזוג – וזאת למעט חריגים המנויים בחוק – כאשר אחד החריגים הינו – רכוש/נכסים שהיו למי מהצדדים לפני הנישואין או שמי מהצדדים קיבל במתנה או בירושה במהלך תקופת הנישואין.

האם הסמכות השיפוטית הנבחרת לניהול הליך הגירושין משפיעה על אופן חלוקתו של רכוש שהושג לפני הנישואין?

בחירת הערכאה השיפוטית המטפלת בהליכי הגירושין משפיעה על אופן חלוקת הרכוש, כולל רכוש שנצבר לפני הנישואין.

קיימים שני גופים עיקריים האחראים לכך בישראל – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. בתי הדין הרבניים נוטים להתחשב בעילות הגירושין בקבלת ההחלטות שלהם לגבי חלוקת הרכוש, בעוד בתי המשפט למשפחה רואים בגירושין החלטה משותפת.

לכן, במקרים מסוימים כמו בגידה, ייתכן שבית דין רבני יבחר להקטין את חלקו של בן הזוג "האשם" בפירוק הנישואין מתוך הרכוש הכולל. זאת בעוד שבית משפט לענייני משפחה, נוטה יותר לחלוקה שווה.

כיצד הסכמי ממון מסייעים בנושא הגנה על רכוש שהושג לפני הנישואין במקרה של גירושין?

הסכם ממון מהווה כלי יעיל ומומלץ עבור זוגות להגדרת אופן חלוקת הנכסים שלהם במקרה של גירושין, כולל רכוש שנצבר על ידי כל אחד מהצדדים בנפרד לפני הנישואין.

על מעמדם של הסכמי ממון כהסכמים בעלי תוקף משפטי מחייב

הסכם ממון בין בני זוג מהווה הסכם משפטי מחייב, הקובע את אופן חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של גירושין. עם העלייה במודעות לחסרונותיה של חלוקת הרכוש על פי הדין בהיעדר הסכם ממון, גוברת הנטייה של זוגות לערוך הסכמים מסוג זה. מגמה זו משקפת את התפיסה המתפתחת בחברה לגבי זכויות הקניין הפרטיות של כל אחד מבני הזוג, גם בהקשר של נישואין.

בניגוד להוראות ברירת המחדל בחוק, הסכם ממון מאפשר לבני הזוג לעצב בעצמם את מנגנון חלוקת הרכוש ביניהם בתרחיש של גירושין, באופן המותאם אישית לנסיבותיהם. ההסכם יכול לחול על כלל נכסי בני הזוג, בין אם נצברו לפני הנישואין ובין אם במהלכם, עם התייחסות לחריגים ספציפיים כראות הצדדים, ומהווה מסמך משפטי מחייב במקרה של גירושין. לפיכך, הסכם ממון עדיף על פני הסתמכות על הוראות החוק בלבד.

כיצד הליך גישור בגירושין יכול לסייע בהסדרת מעמדו של רכוש שהושג טרום הגירושין?

גישור גירושין הוא הליך וולונטרי המאפשר לבני זוג להסדיר בעצמם את תנאי הגירושין, כולל אופן חלוקת הרכוש שברשותם. זה כולל גם רכוש שהיה שייך לכל אחד מהצדדים בנפרד לפני הנישואין.

בניגוד להכרעות בית המשפט שעלולות להיות שרירותיות, גישור מעניק לבני הזוג שליטה על תהליך הגירושין ומאפשר להם לעצב את הסכם הגירושין על פי צורכיהם והעדפותיהם.

כך הם יכולים להגיע להסדר שמוסכם על שניהם הן לגבי הרכוש המשותף והן לגבי הרכוש הנפרד שנצבר לפני הנישואין, בדרך שנראית להם הוגנת ומתאימה.

לסיכום

נושא חלוקת רכוש שהושג על ידי בני זוג לפני נישואיהם במסגרת גירושין הוא סבוך ומורכב. המצב החוקי כיום אינו חד-משמעי וקיימת מידה רבה של אי-וודאות לגבי האופן שבו יטופל רכוש כזה על ידי בתי המשפט בהליכי גירושין.

עם זאת, הדרך הטובה ביותר להגן על הזכויות ברכוש היא על ידי עריכת הסכם ממון מפורט בין בני הזוג, המגדיר את זכויות הקניין של כל אחד מהצדדים בנכסים שהובאו לנישואין. הסכם כזה ניתן לעריכה בעזרת עורך דין לענייני משפחה ויהווה מסמך מחייב בעת חלוקת הרכוש בגירושין. ללא הסכם שכזה, כדאי לשקול הליך של גישור גירושין בליווי של עו"ד דיני משפחה עם הסמכת עורך דין לענייני גישור כדי להסדיר את נושא הרכוש בהסכמה.

שאלות ותשובות בנושא רכוש מלפני הנישואין