כתובה

כתובה היא מסמך משפטי הלכתי. מטרת הכתובה להגן על הזכויות של האישה ובכך להבטיח את פרנסתה למקרה ששבו היא תתאלמן, ולמנוע מהבעל "לגרש" אישתו ללא עילה שמוכרת בדין העברי, כך "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".
חוק יחסי ממון קובע, כי ההסדרים אינם סותרים את מה שאמור בכתובה. קרי אישה שתבחר בכך, תוכל לעמוד על זכויותיה עפ"י הכתובה.
ראוי לזכור כי הכתובה היא חלק מאסטרטגיית גירושין, לכן, יש לעשות בה את השימוש הראוי בדרישתה או בהגנה מפניה, לפי נסיבות העניין.

הסכומים בכתובה:
1. עיקרה של הכתובה: זהו סכום קבוע של 200 זוז לנישואין ראשוניים ומאה זוז לנישואין שהם שניים. זהו סכום שעל הבעל לשלם לאישתו עקב גירושין, בתנאים מסויימים, או מחמת מות הבעל. הסכום של 200 זוז, הוא המינימאלי בו חייב הבעל.
2. תוספת כתובה: בעל רשאי לרשום סכום גבוה יותר מהמינימום. אי אפשר לכפות עליו לרשום יותר מהמינימום. דין תוספת כתובה, כדין עיקר הכתובה לעניין המחוייבות לתשלום. קרי בנסיבות, יכול להיות שבעל יחוייב לשלם את עיקר הכתובה ותוספתה.

סכום שנרשם בכתובה, אך אינו ריאלי, לא ניתן לתבוע, וברור כי אין לבעל את האמצעים לשלמו. נקיבת סכום לא הגיוני מעיד על חוסר הרצינות של בעל לסכום הנקוב. לבי"ד רבני יש את סמכות לקבוע סכום שהוא נמוך יותר או לא לחייב את הבעל כלל.
קיימות התנהגויות רבות לפיהן ניתן לשלול את הזכאות לכתובה, כמו גם נקודות, שחשוב להדגיש כדי לזכות בכתובה.
חשוב להיוועץ בנוגע למקרה הרלוונטי עם עורך דין גירושין ולעמוד על הנקודות שמרכזיות ושיובילו לתוצאות המתבקשות.