טיפול זוגי

טיפול זוגי

"קשה לבנות, קל להרוס". נשמע מוכר? זהו המשפט המדגים ביותר הליכי נישואין שמצויים בעיצומו של משבר, יחד עם זאת, אפשר להתגבר על המשברים דרך טיפול מתאים, וכך להימנע מפתיחתו של "תיק גירושין".
צדדים רבים חושבים על קנקן נישואיהן ועל עתידם, ובכלל זה, האם כדאי להם להתגרש או לפחות נסות לשפר את הזוגיות ביניהם וכך לשמר התא המשפחתי.
גירושין היא דרך של מלחמות. עדיפה הדרך של הסכמה על דרך של הסלמה, לכן, אם בליבכם מקוננים הרהורים על השאלה אם להתגרש, זיכרו תמיד כי ה"חיפזון מהשטן".
יחד עם זאת, אל תירדמו ואל תאפשרו שירדימו אתכם, תהיו עירניים לפעולות בן הזוג, ונסו לחוש האם הוא "החל לפעול"/"להתכונן"/"להתייעץ", עם מביני דבר.
בטרם פירוק התא המשפחתי, חשוב להיות שלמים שהגעתם למסקנה, כי מיציתם את כל האפשרויות שעומדות בפניכם, לרבות טיפול על ידי מטפל זוגי.
יועץ זוגי או מטפל זוגי או מטפל משפחתי, יכולים להוביל אתכם לתובנות ולהצגת הדברים באופן שהתנהגותם תשתפר פלאים, ואף תוביל בדרך זו את הזוג הנשוי לעתיד מבין יותר, מתחשב יותר ומשקיע יותר.
הסיבות לפנייה לטיפול זוגי הן רבות, בין היתר, ניתן למנות גם את חוסר התקשורת בין בני הזוג, הקושי לשוחח על נושאים טעונים שבמחלוקת  ככלל או לשוחח על נושאים שגרתיים בפרט, ציפיות שהן לא מציאותיות מבן זוג, בעיות ביחסי אישות, חלוקת התפקידים בבית, מאבק כוח, ריחוק הילדים מאחד ההורים, הזנחת הילדים או מאבק בנוגע לחינוכם, חוסר השקעה קיצוני בזוגיות, וחוסר השקעה בביתם של הצדדים, והדוגמאות עוד רבות.
מטרת הטיפול הזוגי, בין היתר היא להבין את שורשי הבעיה ולנסות להגיע לפתרונות.
הסיכוי להצלחת הטיפול טמון ברצונם של הצדדים לשתף בבעיות הטמונות ולנסות להגיע לפיתרונות כוללים.
לא להירדם! העירנות היא אכן מבורכת בחיים בכלל ובמשבר הנישואין בפרט. יש צדדים שמשתמשים בטיפול זוגי או בייעוץ זוגי, ככלי אך ל"מראית עין", ומציגים מצג שבו פניהם לשלום, בעוד במציאות, פניהם לקראת מלחמה.
ראוי כי למטפל זוגי תהיה המומחיות המתאימה, כגון: פסיכיאטר/עו"ס/פסיכולוג קליני.
כחלק מתפקידיו של מטפל זוגי, הו אצריך להיות נייטראלי ולייעץ לשני הצדדים באובייקטיביות. ראוי שהמקום יהיה נוח לכל הצדדים ולא תיווצרנה תחושות של "העדפה".
עת בן הזוג נרתע מהרצון של בן זוגו לפנות לטיפול מקצועי, הדרך הטובה יותר היא להציע פגישות של ניסיון ולא לכפות/להסלים את היחסים ביניהם. קיימים מטופלים רבים אשר מגיעים לפגישת הייעוץ אולם מסרבים לשתף פעולה. אין חולק, כי הליך זה טומן בחובו את אלמנט הרצון ושיתוף הפעולה. הליך הטיפול בדרך כלל באופן הדרגתי, מטמיע את האווירה בבן הזוג האחר, ולרוב בסיוע המטפל יהיה במידה מסויימת שיתוף פעולה. אלמנט נוסף החשוב בטיפול, הוא הליך ההקשבה, ולכן יש ליתן הזדמנות נאותה לטיפול, להקשיב לאחר, לכבד, גם אם קיימת התקדמות באופן איטי.

להלן חלק קטן מהגישות הנהוגות בטיפול זוגי ובטיפול משפחתי:
1. גישה שהיא ממוקדת שינויים: זו שיטה מעשית שנוהגת להתמקד בשינוי ציפיות, תפיסות, והתנהגויות, כאשרהגורם המטפל מעביר שינוי של התנהגות מהעבר.
2. גישה הפסיכודינמית: זו שיטה לפיה המטפל הוא זה שנותן לצדדים להתנהל והוא מזההאת  התנהגויות של הצדדים.
3. גישה המערכתית: המטפל נוהג לזהות נקודות חולשה, הוא מציע לדוגמא משחקי תפקידים שיסייעו לשנות את המצב הנוכחי.
4. גישה הומניסטית: הגישה מתמקת בשיפור התקשורת והיא מתאימה בין רגשות ובין התנהגות.
5. טיפול קבוצתי: סיוע לבני זוג ע"י בחינה בהקשר חברתי וקבלת משוב מהאחרים.
6. מראה חד סטרית: מטופלים שיושבים בחדר עם מטפל, ובחדר האחר, יושב מטפל אחר שמכוון נושאים מסויימים באמצעי התקשורת השונים.
והדוגמאות עוד רבות.

מטפל זוגי שעושה תפקידו בצורה טובה, הוא זה אשר יוצר יחסים של אמון עם מטופלים, נוהג בסבלנות כלפיהם, מגיע לפתיחות מסויימת, מבין את האינטרסים הסמויים והגלויים של הצדדים, הוא זה שמתאים את ערוצי התקשורת למטופליו,  והוא גורם להם להרגיש מחויבות ואחריות להליך כולו.