נקודת המוצא בדין הישראלי היא שגם אופציות הן כמו כל נכס שהושג במהלך הנישואים, והן נכס בר-איזון המשותף לשני הצדדים מכוח חוק יחסי ממון. עם זאת, חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מבחנים משפטיים ספציפיים הבוחנים את מהות ההענקה ותכליתה. ביסוס הפרדה משפטית מובהקת בין תגמול עבר לבין תמריץ שימור עתידי הוא המפתח להחרגת האופציות מהסדר האיזון.
טיעוני הגנה על אופציות בגירושין: זיקה למאמץ המשותף
החוק אינו קובע באופן גורף כי כל אופציה היא נכס משותף. המבחן הקובע בבתי המשפט לענייני משפחה הוא מבחן הזיקה. מטרת המבחן היא לבדוק האם האופציות ניתנו כתגמול על עבודה שבוצעה בעבר (בזמן הנישואין) או שתכליתן העיקרית היא שימור של העובד (Retention) והבטחת עבודה עתידית לאחר מועד הקרע.
אם ניתן להוכיח משפטית באמצעות מסמכים כגון פרוטוקולים של הדירקטוריון ותוכנית ההענקה (ESOP), שהאופציות הוענקו אך ורק במטרה לקשור את העובד לחברה לשנים הבאות, הרי שניתן לטעון כי הזיקה למאמץ המשותף נותקה. במקרה כזה, האופציות שמבשילות לאחר הפרידה עשויות להיחשב כנכס אישי הנובע ממאמץ של העובד בלבד לאחר הגירושין, ולכן הן יוחרגו ממסת הנכסים המשותפת.
החרגה בגירושין של אופציות שנצברו לפני הנישואין
סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון קובע כי נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין אינם בני-איזון. האתגר המשפטי מתעורר כאשר אופציות שהוענקו לפני הנישואין מבשילות או עולות בערכן במהלך הנישואין.
הטיעון המשפטי להגנה על נכסים אלו, מתבסס על דוקטרינת ההשבחה הפסיבית. יש לטעון כי עליית הערך של האופציות נבעה מכוחות שוק חיצוניים, גיוסי הון או הצלחת החברה בכללותה, ולא ממאמץ ישיר וספציפי של העובד במהלך הנישואין. כאשר עליית הערך מנותקת מהמאמץ המשותף ונובעת מנסיבות חיצוניות, עומדת לעובד טענה חזקה כי הנכס שומר על מעמדו החיצוני.
עם זאת, יש להיזהר מיצירת מצג של 'כוונת שיתוף ספציפית' (למשל, הבטחה להשתמש בכספי האופציות לרכישת דירה משותפת), שכן זו עלולה לגבור על ההפרדה הרכושית ולהכניס גם נכסים חיצוניים אל מעגל הזכויות המתחלקות בגירושין
דוקטרינת שיקול הדעת העסקי של העובד
אחת הטענות הנפוצות של בני זוג בגירושין היא תביעה בגין "הברחת נכסים" או רשלנות, כאשר העובד מחליט לעזוב את מקום עבודתו, ובעקבות זאת האופציות פוקעות ללא מימוש.
מערכת המשפט מכירה בזכותו של אדם לנהל את הקריירה שלו באופן עצמאי. בן הזוג אינו שותף בניהול הקריירה של העובד ואינו יכול לכפות עליו להישאר במקום עבודה שאינו חפץ בו, רק כדי לשמר אופציות עבור הגרוש/ה.
כל עוד ההחלטה לעזוב את העבודה (ולוותר על האופציות) נעשתה בתום לב ומשיקולים מקצועיים לגיטימיים, ולא מתוך כוונה זדונית לפגוע בצד השני, בית המשפט לא יחייב את העובד בפיצוי.
הגנה פרוצדורלית: הקפאת המצב הקיים
טיעונים משפטיים לוקחים זמן, אך שוק ההון אינו ממתין. במהלך בירור התביעה המשפטית, קיימת סכנה שאירוע מימוש פתאומי יטרוף את הקלפים. לכן, בד בבד עם העלאת טיעוני ההגנה המהותיים (כמו מבחן הזיקה), יש לדרוש סעד זמני המונע כל דיספוזיציה (שינוי) במניות השנויות במחלוקת, או לחלופין, מורה לנאמן החברה להחזיק את התמורה בנאמנות עד להכרעה סופית. צעד זה מונע מצב של "מעשה עשוי" שבו הכסף מועבר לצד השני לפני שהוכרע מעמדו המשפטי.
המצב של אופציות "מחוץ לכסף" בגירושין
כאשר מחיר המימוש של האופציה גבוה ממחיר השוק הנוכחי של המניה, האופציה מוגדרת כ"נמצאת מחוץ לכסף". מבחינה כלכלית טהורה, שוויה במועד הקרע הוא אפס.
הגישה המשפטית בה ניתן לנקוט היא דרישה לסיים את ההתחשבנות לגבי אופציות אלו במועד הקרע עצמו, בהתבסס על שוויין הנוכחי (האפסי), במקום לגרור זכויות עתידיות ספקולטיביות. הטענה היא שאין להעניק לבן הזוג "אופציית חינם" על התאוששות עתידית של החברה, שתנבע ממאמצי העובד לאחר הגירושין. אם שווי הנכס הוא אפס ביום הקובע, הרי שאין מה לאזן. טיעון זה דורש תמיכה של הערכת שווי אופציות בגירושין מקצועית המציגה את היעדר הערך הכלכלי.
אופציות המותנות ביעדים אישיים (Performance Based)
קיים הבדל משפטי מהותי בין אופציות המבשילות בחלוף הזמן (Effluxion of time) לבין אופציות התלויות בכישרון אישי ייחודי (Personal Talent) לאחר מועד הקרע.
הפסיקה מכירה בכך שכישרון אישי הוא נכס שאינו בר-איזון. אם ניתן להוכיח כי הבשלת האופציות מותנית בעמידה ביעדים אישיים אגרסיביים המצריכים כישרון ופעולה אקטיבית של העובד לאחר הגירושין, ניתן לטעון כי אופציות אלו הן נכס נפרד לחלוטין. במקרה זה, האופציה אינה "פירות העץ המשותף" אלא תוצר ישיר של עבודת היחיד לאחר הפירוד, ולכן דינה להישאר בידי העובד בלבד.
תכנון משפטי כמגן
הגנה על אופציות בגירושין אינה עניין של הסתרת מידע, אלא של הצגה משפטית מדויקת של העובדות. החוק מכיר במורכבות של נכסי קריירה ומאפשר, במקרים המתאימים, להחריג נכיסם שאינם תוצר של המאמץ המשותף. שימוש מושכל במבחני הזיקה, עקרונות המיסוי ודוקטרינת ההשבחה הפסיבית, יכול להוביל לתוצאה צודקת שמשאירה את פירות העתיד בידי מי שעמל עבורם. כדי להבטיח זאת, מומלץ לערוך הסכם ממון המגדיר מראש את מעמד האופציות, או לנהל את הליך הגירושין תוך הקפדה על אסטרטגיה משפטית סדורה.