גישור דיסקרטי למנהלים בכירים: שמירה על הפרטיות

שבוע לפני פרסום הדוח הרבעוני, מנכ"לית של חברה ציבורית ביקשה דבר אחד: שאף אחד בחברה לא יידע. לא על הפרידה, לא על המשא ומתן, ובוודאי לא על הפרטים הכספיים שיעלו בו. גישור הוא בדרך כלל ההליך המתאים ביותר לבקשה כזו. החוק קובע שדברים שנאמרו בגישור לא ישמשו ראיה, ומטיל חובות סודיות על מגשר שמונה בידי בית המשפט. מומלץ מאוד – למען הסדר הטוב – במקרה של מנהל בכיר, שתהיה התחייבות של בן או בת הזוג לשמירת סודיות, ושהדבר ייכתב גם בהסכם הגישור.

למה גישור מתאים למנהלים בכירים

הליך גירושין בבית המשפט מתנהל לפי לוח זמנים שאינו בשליטת הצדדים, בבניין ציבורי, עם כתבי טענות, תצהירים, חקירות נגדיות ולעיתים עדים. גם כשהדיון סגור, ההליך מייצר מסמכים רבים ומעורבים בו אנשים רבים. בגישור, לעומת זאת, בני הזוג קובעים את הקצב, את המקום ואת מי שנוכח. אין עדים, אין חקירות, ואף אחד לא מכריע במקומם.

למנהל בכיר, היתרון הזה הוא לא רק נוחות. הוא היכולת לנהל את הגירושין בלי שהם יחלחלו לעבודה: בלי ימים שלמים בבית המשפט שצריך להסביר, בלי צורך לזמן את סמנכ"ל הכספים כדי שיעיד על הבונוסים, ובלי סיכון שמסמך שהוגש במסגרת הליך יגיע לידיים לא נכונות. על הסוגיות הכלכליות שמאפיינות גישור לבעלי הון כתבנו במאמר על גישור גירושין לאלפיון העליון.

לגישור יש גם יתרון פחות מדובר: הוא מאפשר לשני הצדדים לשמור על כבודם. מנכ"לית של חברה ציבורית ובן זוגה עשויים להמשיך להיפגש באירועים חברתיים, בטקסים של הילדים ולעיתים גם בסביבה המקצועית. הליך שבו כל אחד מהם מתאר בכתב את חולשותיו של השני משאיר צלקות שקשה להסתיר. הליך שבו הם מגיעים יחד להסכמה מאפשר לשניהם לצאת ממנו עם אותו סיפור.

עם זאת, דיסקרטיות היא לא תכונה אוטומטית של גישור. היא תוצאה של ארבעה רבדים שצריך לבנות במודע: ההגנה שבחוק, חובות המגשר, ההתחייבות החוזית של בני הזוג והלוגיסטיקה של ההליך. המשך המאמר עוסק בכל אחד מהם.

החיסיון בחוק: מה נאמר בגישור לא ישמש ראיה

ההגנה הבסיסית נמצאת בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט, שמגדיר גישור כהליך שבו מגשר נועד עם בעלי הדין כדי להביאם לידי הסכמה, בלי שיש בידו סמכות להכריע. סעיף קטן (ד) קובע: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". המשמעות היא שאם הגישור נכשל, הצעה שהועלתה בו, הודאה שנאמרה בו או מסמך שהוכן במיוחד לצורך הגישור לא יוכלו להיות מוגשים כראיה נגד מי שמסר אותם.

החיסיון הזה חשוב משום שהוא מאפשר לדבר בחופשיות. מנהלת בכירה יכולה להודות בגישור שהבונוס שלה צפוי לגדול, או להסביר בגישור, על בסיס תחזית פנימית של החברה, למה היא לא יכולה לשלם סכום מסוים עכשיו, בלי לחשוש שההסברים והעמדות שהציגה יופיעו מחר בכתב טענות. בלי החיסיון שבסעיף 79ג, גישור היה הופך להליך שבו כל צד מסתיר את מה שהיה מאפשר להגיע להסכם.

חובות המגשר: מה קובעות התקנות

הרובד השני הוא חובות המגשר. תקנות בתי המשפט (גישור) מטילות על מגשר כמה חובות מפורשות: לא להשתמש במידע שנמסר לו במהלך הגישור לכל מטרה זולת הגישור, לא לגלות מידע שנמסר לו "למי שאינו צד לגישור", ולשמור על סודיות של מידע שבעל דין מסר לו תוך דרישה לשמור אותו בסוד, גם כלפי הצד השני. התקנות מחייבות גם להימנע ממינוי כשיש קשר קודם לאחד הצדדים או חשש לניגוד עניינים.

החובה האחרונה מאפשרת את אחד הכלים החשובים בגישור: פגישות נפרדות. מגשר רשאי להיפגש עם כל צד בנפרד, ובפגישה כזו מנהלת בכירה יכולה לשתף מידע רגיש, למשל לגבי תוכניות עתידיות בחברה, בלי שיועבר לבן הזוג, אלא אם היא מסכימה לכך. על התפקיד הזה של המגשר, ועל הכלים שעומדים לרשותו, הרחבנו במאמר על תפקיד המגשר.

צריך לשים לב לנקודה אחת: התקנות עוסקות בעיקר בגישור שאליו בית המשפט העביר את העניין. בגישור פרטי, שבו בני הזוג פונים למגשר בעצמם, עוד לפני שהוגש הליך כלשהו, חובות המגשר נקבעות בעיקר בהסכם עמו ובכללי האתיקה המקצועיים שהוא כפוף להם. לכן, בגישור פרטי, מומלץ שהסכם הגישור יציין את החובות האלה במפורש, ולא להסתמך על כך שהן חלות ממילא.

הסכם הגישור: סעיפי הסודיות שחייבים להיות בו

הרובד השלישי, והחשוב ביותר למנהל בכיר, הוא ההתחייבות של בני הזוג עצמם. הסכם גישור טוב קובע שכל מה שנאמר והוצג בגישור הוא סודי, ושכל צד מתחייב לא לגלות אותו לצד שלישי, למעט גורמים מוגדרים מראש.

לחוזה הזה יש גם גיבוי בחוק. חוק הגנת הפרטיות מונה בין סוגי הפגיעה בפרטיות "הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע". כלומר, בן זוג שמפר התחייבות חוזית לשמור על סודיות עניינים פרטיים שנמסרו בגישור עלול להיחשב כמי שפגע בפרטיות, ולא רק כמי שהפר חוזה. הצירוף של שני המסלולים נותן להתחייבות משקל של ממש.

הסעיפים שאנחנו ממליצים לכלול בהסכם גישור של מנהל בכיר:

היקף הסודיות – כל מה שנאמר, הוצג או הוחלף בגישור, כולל טיוטות, הצעות, דוחות כספיים ומסמכים של צדדים שלישיים.

מעגל מותר – רשימה סגורה של מי מותר לספר לו: עורכי הדין, יועצי מס, מטפל, ובמקרה הצורך בני משפחה קרובים.

התחייבות של כל המשתתפים – חתימה של כל מי שנוכח בגישור, כולל מומחים ויועצים, על התחייבות לסודיות.

חריגים מוגדרים – חובות דיווח לפי דין, הגנה על ביטחון ילדים, והליך משפטי שבו הצדדים עצמם מבקשים לאשר את ההסכם.

משך ההתחייבות – לתקופה שאינה מסתיימת עם סיום הגישור, ובמיוחד אם הגישור נכשל.

סעד מוסכם – פיצוי מוסכם על הפרה, לצד האפשרות לבקש צו מניעה.

איסור שימוש – התחייבות לא להשתמש במידע שהתגלה בגישור לכל מטרה אחרת, כולל בהליכים עסקיים.

הסעיף האחרון חשוב במיוחד כשבני הזוג פועלים באותו תחום. מידע על אסטרטגיה של חברה, על לקוחות או על משא ומתן עסקי שהוצג בגישור כדי להסביר מצב כלכלי, לא אמור להפוך ליתרון עסקי לצד השני. מעבר לכך, כל הסדר שמגיעים אליו צריך להיכתב בסופו של דבר כהסדר גישור מסודר, וכדאי שגם הסכם הגישור הסופי יכלול את סעיפי הסודיות שימשיכו לחול אחרי החתימה.

הלוגיסטיקה של דיסקרטיות

הרובד הרביעי נשמע טכני, אבל בפועל הוא זה שבו נכשלות רוב תוכניות הדיסקרטיות. מנכ"לית שמקבלת זימון לפגישת גישור לתיבת הדואר הארגונית, או שהעוזרת שלה רושמת ביומן "פגישה עם מגשר", כבר איבדה חלק מהשליטה במידע, לפני שנאמרה מילה אחת בחדר.

הנושאים שכדאי לתכנן מראש: איפה נערכות הפגישות, ובאיזה שעות; באיזה ערוץ מתנהלת התקשורת עם המגשר ועם עורכי הדין; איך מועברים מסמכים כספיים, ומי מורשה לראות אותם; איך נרשמות הפגישות ביומן; ואיך משולם שכר הטרחה, כך שלא יופיע בחשבונות שעוברים דרך החברה. כל אחת מההחלטות האלה קטנה, אבל יחד הן קובעות אם ההליך יישאר סגור.

גם בחירת המגשר היא חלק מהלוגיסטיקה. מנהל בכיר בתחום מסוים ירצה לוודא שהמגשר אינו מכיר אישית את בן הזוג, אינו מייעץ לחברה שבה הוא עובד, ואינו פעיל באותם מעגלים מקצועיים. התקנות מחייבות מגשר שמונה בידי בית המשפט לסרב למינוי כשיש קשר קודם עם אחד הצדדים, אלא אם הצדדים האחרים הסכימו בכתב, וכדאי לדרוש את אותה רמת שקיפות גם בגישור פרטי.

גישור משותף: משפטן ומגשר באותו חדר

בגירושין של מנהלים בכירים, הסוגיות הכספיות מורכבות כמעט תמיד: תגמול הוני, בונוסים שתלויים בביצועי החברה, מניות בחברה ציבורית עם מגבלות מסחר, ולעיתים גם החזקות פרטיות. מגשר שאינו מכיר את הסוגיות האלה לעומק עלול להוביל את בני הזוג להסכם שנראה הוגן ומתגלה כבעייתי כשמגיעים לביצוע. מנגד, התקנות קובעות שמגשר לא ייתן חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות שהתעוררה במהלך הגישור, גם אם היא בתחום התמחותו.

אחד הפתרונות הוא גישור משותף, שבו שני מגשרים עובדים יחד: אחד מביא את הידע המשפטי והכלכלי בדיני משפחה, והשני מביא ניסיון בניהול תהליכים, בתקשורת בין בני זוג ובהסדרי הורות. במשרדנו, למשל, הגישורים במחלקת הגישור מנוהלים בצוות משותף של עו"ד ערן עזרא ועו"ד מיה אלמגור, מגשרת ומתאמת הורית, כדי לתת מענה גם לסוגיות הרכוש המורכבות וגם לאקלים שבני הזוג צריכים כדי להמשיך להורות יחד.

לגישור משותף יש גם יתרון של דיסקרטיות: הוא מקצר את ההליך, משום שפחות שאלות צריכות לצאת החוצה לבדיקה של מומחים או של יועצים חיצוניים. כל גורם נוסף שמצטרף לגישור הוא עוד מעגל שצריך לחתום על התחייבות לסודיות. ככל שההליך מתנהל במעגל מצומצם ומקצועי יותר, כך קל יותר לשמור עליו סגור.

מה קורה לסודיות אם הגישור נכשל

השאלה הזו מטרידה מנהלים בכירים יותר מכל שאלה אחרת: מה יקרה למידע שחשפתי אם בסוף לא נגיע להסכם? התשובה מתחילה בחיסיון שבחוק. דברים שנמסרו בגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, וההגנה הזו לא פוקעת כשהגישור מסתיים. הצעה שהועלתה בגישור לא תוצג בבית המשפט כהודאה, והמגשר אינו צד להסדר ואינו אמור לשמש עד מטעם אחד הצדדים.

אבל צריך להבחין בין דברים לבין מסמכים. מסמך שקיים בלי קשר לגישור, כמו תלוש שכר, דוח של ברוקר או הסכם העסקה, לא הופך לחסוי רק משום שהוצג בגישור. אם ההליך יגיע לבית המשפט, הצד השני יוכל לבקש את אותם מסמכים בהליכי גילוי רגילים. מה שהגישור מגן עליו הוא בעיקר מה שנאמר עליהם: ההסברים, התחזיות והעמדות שהוצגו כדי להגיע להסכם.

מכאן גם המלצה מעשית: לפני שמציגים בגישור מסמך פנימי רגיש, כמו תחזית של החברה או מסמך אסטרטגי, כדאי לשאול אם הוא באמת נחוץ, ואם אפשר להציג במקומו סיכום או נתון כללי. המידע הבטוח ביותר בגישור הוא זה שמספיק כדי להתקדם, ולא יותר מזה. התקנות מאפשרות גם, אחרי הפסקת הגישור, להסכים שהמגשר ייתן חוות דעת על הסכסוך או ימונה לבורר בו. זו אפשרות שכדאי לשקול כשהמחלוקת שנותרה ממוקדת, משום שהיא שומרת על ההליך במעגל סגור.

ילדים בגישור דיסקרטי

כשיש ילדים, הדיסקרטיות מקבלת משמעות נוספת. ילדים של מנהלים בכירים חשופים לא פעם לשיחות של מבוגרים, לשאלות של חברים בבית הספר ולכותרות שהוריהם מופיעים בהן. הדרך שבה ההורים מספרים להם על הפרידה, ומה הם מספרים לצוות החינוכי, משפיעה על הילדים לא פחות מההסדר עצמו. התקנות מחייבות את המגשר להעמיד את בני הזוג על הצורך להתחשב בעניינו של קטין הקשור לסכסוך.

בגישור, אפשר לתכנן את כל זה מראש: מה מספרים לילדים ומתי, מי מספר, מה אומרים למחנכת, ואיך מתמודדים עם שאלות של הורים אחרים. הסכמה כזו, שנראית רכה לעומת חלוקת הרכוש, היא לעיתים החלק שמונע מהסכסוך לצאת החוצה דרך הילדים. בהסכם הסופי, הסדרי ההורות טעונים ממילא אישור בית המשפט, שבוחן את טובת הילדים.

אישור ההסכם בבית המשפט בלי לחשוף את פרטיו

בסוף גישור מוצלח עומד הסכם, וכדי שיהיה לו תוקף מחייב ואכיף, צריך לאשר אותו. לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, הסמכות של בית המשפט כוללת גם אישור הסכם בעניין שבסמכותו, אף אם לא הוגשה תביעה, ובית המשפט רשאי לתת להסכם תוקף של פסק דין. גם חוק בתי המשפט קובע שבית המשפט המוסמך רשאי לתת להסדר גישור תוקף של פסק דין, אף אם לא הוגשה תובענה באותו סכסוך.

האישור עצמו מתנהל באותן הגנות שחלות על כל עניין משפחה. לפי סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט, ענייני משפחה נדונים בדלתיים סגורות, אלא אם בית המשפט הורה אחרת, ועל דיון כזה חל איסור פרסום. בית המשפט צריך לראות את ההסכם כדי לאשר אותו, ולבחון שהצדדים חתמו עליו מרצונם ושהוא מתאים לטובת הילדים, אבל המידע לא יוצא מהתיק.

כדאי לחשוב גם על המבנה של ההסכם. לא כל פרט כספי שנדון בגישור חייב להופיע בגוף ההסכם שמוגש לאישור. הסכם יכול לכלול את ההתחייבויות עצמן, כמו העברת נכס או תשלום, בלי לפרט את כל החישובים, התחזיות והמסמכים הפנימיים שהובילו אליהן. הסכם שמנוסח בקפידה כולל את מה שבית המשפט צריך כדי לאשר ומה שהצדדים צריכים כדי לאכוף, ולא יותר מזה. אצל זוגות יהודים, הגירושין עצמם נעשים בבית הדין הרבני, ובני הזוג יכולים לבחור אם לאשר את ההסכם שם או בבית המשפט לענייני משפחה.

מתי גישור דיסקרטי לא מתאים

גישור אינו הליך שמתאים לכל זוג, וגם הרצון בדיסקרטיות לא מצדיק אותו בכל מחיר. יש מצבים שבהם דווקא הליך בבית המשפט, עם הכלים שלו, הוא הדרך הנכונה. הבולטים שבהם הם אלימות במשפחה או חשש לביטחון של אחד הצדדים או של הילדים, פער כוחות קיצוני שבו צד אחד אינו מסוגל לנהל משא ומתן חופשי, וחשש ממשי להברחת נכסים שמצריך צווים זמניים מיידיים.

מצב נוסף הוא חשד שהצד השני אינו מגלה את כל הנכסים. גישור מבוסס על גילוי מרצון, ולמגשר אין סמכות להורות על גילוי מסמכים. אם יש סיבה לחשוד בהסתרה, ייתכן שצריך לפחות בשלב מסוים את הכלים של בית המשפט, כמו צווי גילוי ומתן ידיעות. לפעמים אפשר לשלב: לבקש צו ממוקד בבית המשפט, ולחזור לגישור כשהתמונה הכספית ברורה.

ולבסוף, מנהל בכיר צריך להיזהר מהפיתוי להשתמש בדיסקרטיות כמנוף. בן זוג שמבין שהצד השני מוכן לשלם הרבה כדי שהדברים לא ייצאו החוצה, עלול להשתמש בכך. במצב כזה, הנכונות לפנות לבית המשפט, שבו הדיון ממילא סגור, היא לעיתים מה שמנטרל את האיום. בחברות ציבוריות יש לכך גם היבט רגולטורי, שעליו כתבנו במאמר על גירושין לבעלי שליטה בחברות ציבוריות.

שאלות נפוצות

האם מה שנאמר בגישור יכול לשמש נגדי בבית המשפט?

לא. סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט קובע שדברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.

האם המגשר חייב לשמור על סודיות?

מגשר שמונה בידי בית המשפט כפוף לתקנות הגישור: אסור לו לגלות מידע מהגישור למי שאינו צד לו, אסור לו להשתמש בו למטרה אחרת, ועליו לשמור בסוד מידע שצד ביקש שלא יועבר לצד השני. גם בגישור פרטי יש חובת סודיות. מומלץ למען הסדר הטוב לחזור על החובות האלה במפורש בהסכם עם המגשר.

איך מחייבים את בן הזוג לשמור על סודיות?

באמצעות סעיף סודיות בהסכם הגישור, שקובע מה סודי, למי מותר לספר ומה הפיצוי על הפרה. חוק הגנת הפרטיות מגדיר הפרה של חובת סודיות לגבי עניינים פרטיים שנקבעה בהסכם כפגיעה בפרטיות, כך שלהתחייבות יש גם גיבוי בחוק.

האם צריך לעבור פגישות מהו"ת אם הגענו להסכם בגישור פרטי?

לא. החובה להגיש בקשה ליישוב סכסוך ולהשתתף בפגישות מהו"ת חלה כשמגישים תביעה בסכסוך משפחתי. הסכם שבני הזוג כבר הגיעו אליו אפשר להגיש לאישור בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין בלי השלב הזה.

מילון מושגים

גישור: הליך שבו מגשר נפגש עם בני הזוג כדי לסייע להם להגיע להסכמה, בלי שיש לו סמכות להכריע בסכסוך.

חיסיון בגישור: הכלל שבסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט, שלפיו דברים שנמסרו בגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.

פגישה נפרדת: פגישה של המגשר עם צד אחד בלבד. מידע שנמסר בה בבקשה לשמור עליו בסוד לא יועבר לצד השני בלי הסכמה.

הסכם גישור: ההסכם שבני הזוג חותמים עליו עם המגשר בתחילת ההליך, וקובע את כללי הגישור, כולל סודיות ושכר טרחה.

הסדר גישור: ההסכמה שבני הזוג מגיעים אליה בסוף הגישור, שאפשר לתת לה תוקף של פסק דין.

מהו"ת: פגישות מידע, היכרות ותיאום ביחידת הסיוע, שהצדדים מוזמנים אליהן אחרי הגשת בקשה ליישוב סכסוך.

אישור הסכם: הליך שבו בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין נותנים להסכם בין בני הזוג תוקף של פסק דין.

המאמר עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי ואינו תחליף לבדיקה פרטנית של עורך דין.