כאשר זוג מתגרש ואחד ההורים מעוניין לעבור להתגורר בחו"ל עם הילדים, בניגוד להסכמת ההורה השני, בית המשפט עשוי להידרש לאיזון העדין בין זכויות ההורים לבין טובת הילד, העומדת במרכז ההליך.
משרדנו בעל ניסיון רב בניהול תיקי הגירת ילדים לחו"ל וזהו תחום בעל מורכבויות רבות, על כל המשתמע.
על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. לאחריות זו נלווית הסמכות והרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו. בהתאם לכך, כאשר הורים לילדים הם הורים גרושים ונמצאים בחילוקי דעות בסוגיה זו, המשמעות היא ששניהם צריכים להסכים במשותף על מקום מגוריהם של הילדים. חשוב להדגיש כי גם אם נקבעה משמורת בלעדית לאחד ההורים, ההורה השני עדיין נותר אפוטרופוס, וזכותו להיות שותף להחלטה על שינוי מקום מגורים משמעותי כמו הגירה לחו"ל.
בהיעדר הסכמה בין ההורים, ההורה המעוניין להגר עם הילד חייב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאישור ההגירה. הוצאת קטין מהארץ ללא הסכמת ההורה השני או ללא אישור בית המשפט, עלולה להיחשב לחטיפה. אמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים אשר אושררה בדין הישראלי, מאפשרת להורים הטוענים לחטיפת ילד לפעול בהליכים מהירים להשבתו, מה שמחזק את הצורך לפעול בדרך החוקית ולקבל אישור מראש מההורה השני.
שיקולי בית המשפט בתביעות הגירת ילדים
העיקרון המנחה את בית המשפט בהכרעה בבקשות הגירה הוא אך ורק טובת הילד. שיקולי ההורה המבקש להגר, כגון רצון למימוש עצמי, הקמת משפחה חדשה או הזדמנות תעסוקתית, אינם מקבלים משקל עצמאי בהחלטה, אלא נבחנים דרך הפריזמה של השפעתם על טובת הילד.
כדי לחתור לבירור המושג המופשט הזה, "טובת הילד", בית המשפט עושה מגוון רחב של בירורים ושוקל מספר פרמטרים. למשל, דעתו של הילד: ככל שהילד יכול לעמוד על דעתו, בית המשפט ישקול את רצונו של הילד לעבור לחו"ל. בנוסף תוערך מסוגלות הילד להשתלב בסביבה חדשה מבחינה חברתית, לימודית ותרבותית (מן המפורסמות הוא שילדים מתקשים יותר עם שינויים, ויתכן שטובתם היא להישאר בסביבה המוכרת).
שיקול נוסף הוא איכות הקשר של הילד עם ההורים: אם מדובר בהורה שהוא ממילא מזניח את הקשר שלו עם ילדיו, דעתו תהיה בעלת משקל נמוך יותר. כמו כן, בית המשפט יבדוק את היכולת המעשית והנפשית לשמר קשר משמעותי בין הילד להורה הנשאר בארץ, למרות המרחק הגיאוגרפי (אם למשל יהיה סידור שיאפשר להורה השני לראות את הילד בתקופות קבועות). תיבחן מידת הנכונות והמחויבות של ההורה המבקש להגר לסייע באופן פעיל לקיום הקשר עם ההורה השני. כמו כן, תיבדק יכולתו של כל אחד מההורים לספק את צרכיו הפיזיים והרגשיים של הילד.
כדי להכריע, בתי המשפט מסתייעים רבות בחוות דעת של מומחים, כגון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, כדי להעריך את טובת הילד. חוות הדעת מספקת תמונה מקצועית ומעמיקה לגבי צרכי הילד, איכות הקשרים המשפחתיים וההשלכות הצפויות של המעבר. לרוב, בית המשפט יאמץ את המלצות המומחים, אלא אם קיימים טעמים משמעותיים לסטות מהן.
הבטחת הקשר עם ההורה הנשאר
כאשר בית המשפט מאשר הגירה, הוא קובע הסדרים מפורטים לשמירת הקשר בין הילד להורה הנשאר בארץ. הסדרים אלו כוללים בדרך כלל קביעת מועדי ביקורים של הילד בישראל ו/או של ההורה בחו"ל (למשל, בחגים ובחופשות), הסדרת קשר טלפוני או באמצעות וידאו, וקביעת אופן מימון עלויות הנסיעה. כדי להבטיח את קיום ההסדרים, בית המשפט עשוי לדרוש מההורה המהגר להפקיד ערבויות כספיות משמעותיות.
הגירה זמנית מול הגירה לצמיתות
יש להבחין בין הגירה לתקופה קצובה, שבסיומה ההורה והילד מתכוונים לשוב לישראל, לבין הגירה לצמיתות ללא כוונה לחזור. באופן טבעי, בקשה להגירה לצמיתות נבחנת בקפדנות רבה יותר, שכן השפעתה על הקשר עם ההורה הנשאר דרמטית יותר.
להתמודד נכון עם סוגיית ההגירה
הגירת ילדים לחו"ל היא סוגיה רגישה ומורכבת, המחייבת התנהלות אחראית ושקולה מצד שני ההורים. ההליך המשפטי שם במרכז את טובת הילד ומנסה למצוא את האיזון המיטבי בין זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו לבין נסיבות החיים המשתנות של המשפחה. מומלץ תמיד לנסות ולהגיע להסכמות משותפות, אך במידה ומתעוררת מחלוקת, ההכרעה תתקבל על ידי בית המשפט לאחר בחינה מעמיקה של כלל הנסיבות וטובת הילד הספציפי.
