במקרה שהובא לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה ועניינו חלוקת אופציות בגירושין – קמה השאלה – האם הגרושה תהיה שותפה "לחלום האקזיט"? ואם כן – באיזה אופן?
בימ"ש לענייני משפחה קבע כי הגרושה של מי שמייסד חברת הזנק זכאית ותקבל מחצית מעשרות אלפי האופציות במועד המימוש העתידי שלהן.
הנושא של “שותפים לחלום” כפי שעלה בפסק-הדין של בית משפט לענייני משפחה הוא מרתק בזכות השאלות המשפטיות שהוא מעלה — בעיקר בכל הקשור לחלוקה של נכסים עתידיים, אופציות או פירות שיתוף של בני זוג.
המקרה שהובא לפתחו של בית משפט לענייני משפחה:
במקרה הנידון, בני זוג התגרשו לאחר חיי משפחה משותפים. האישה טענה שהיא שותפה ל”חלום” – כלומר השקיעה בעבודת המשפחה, בתקופת הנישואים, בהקמת החברה ובהמתנה לאקזיט – ולכן מגיע לה חלק מהאופציות. הבעל טען כי יש לפנות למועד הקרע ולפיו להסתלק מהשותפות, לממש את האופציות בעצמו, ולשלם לגרושה את מה שהיא זכאית ליום הקרע.
על הפרק עמדה שאלה מהותית: הבעל החזיק באופציות רבות בחברת הזנק (startup) אשר הוענקו לו במהלך הנישואים — אך טרם מומשו. האישה טענה כי בשל העובדה שהיא “שותפה” לדרך – הן בתקופת הנישואים והן מבחינה רגשית וכלכלית – מגיע לה חלק מהפירות העתידיים של האופציות ונקבע כ טענתה מוצדקת.
בפסק-הדין נקבע כי:
האופציות – שהן נכס עתידי, לא ניתנות להערכה מדויקת במועד הפירוד (יום הקרע).
עיקרון “הפרדה כלכלית” מיד עם הגירושין אינו בהכרח נכון במקרים כאלה, במיוחד כאשר מדובר בנכסים עתידיים שכרוכים בסיכון משותף ובהבנה משותפת של בני הזוג.
לפיכך –קבע בית המשפט לענייני משפחה שהאישה תקבל מחצית מהאופציות ושהחלוקה תיעשה במועד המימוש ולא במועד הפרידה.
עוד קבע בית המשפט כי יש להציב מול העקרונות של ה"פרידה הנקייה" גם את עקרונות שיקולי הצדק והשוויון, וכי הצדדים לא מימשו את האופציות בתקווה שהשקעתם בחברה תעשה "אקזיט" ולכן יש לאפשר לגרושה ליהנות מאותם זרעים שנזרעו במהלך החיים המשותפים של הצדדים.
קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה:
- משנה את האופן המקובל שבו רכוש משותף חולק בין בני זוג בגירושין – במיוחד כאשר מדובר בנכסים עתידיים, כמו אופציות או מניות בחברת סטארט-אפ.
- הכרה בכך שבני זוג שעבדו יחד, השקיעו יחד, “חלמו” יחד – יש להם אינטרס משותף גם בפירות עתידיים של ההשקעה הכלכלית/היזמית.
- עקרון הצדק והשוויון – לא תמיד מספיק להסתמך על “הפרידה נקייה” מייד עם הגירושין, כשמדובר בנכסים שיש להם פוטנציאל עתידי שנוצר במהלך חיי הנישואים.
- מועד הקרע הוא התאריך שבו קבעו הצדדים (או נקבע על-ידי בית המשפט) כי הקשר הכלכלי ביניהם הופסק – כלומר, משם והלאה לא ניתן לראות כל רכוש או התחייבות חדשה כשותפות. הייחודיות במקרה שהובא לפתחו של ביהמ"ש – הינו הצורך במועד חלוקה שיתאים למציאות של הנכס – במקרה של אופציות, שווי לא ניתן למדידה ברגע הפירוד, ולכן המועד הראוי הוא מועד המימוש.
הפסיקה של בית המשפט לענייני משפחה מציבה כמה נקודות שראויות להדגשה:
הכרה בשותפות:
בני הזוג לא היו רק “עמיתים” אלא שותפים לחלום – כלומר, השקעה ניכרת ביחד, סיכון משותף, ואמונה ביחד בהצלחה עתידית. למעשה, האישה חוותה שהיא לא רק “בת זוג” אלא שותפה לגוף עסקי/יזמי שכלל גם אותה מבחינת השקעת הזמן, ההחלטות, התקווה, הסיכון.
איזון בין עיקרון הפרידה הנקייה לבין הצדק המשפחתי-כלכלי:
עיקרון “הפרידה הנקייה" הינו שבגירושין – או בפרידה הכלכלית שבני זוג – יש כוונה לסיים את הקשר הכלכלי בין הצדדים במועד הקרע, כך שכל צד יוצא עם רכושו, התחייבויותיו וחובותיו נכון למועד זה, ללא “המשכיות שיתוף” לאחר מכן.
הבעל במקרה דנן הציג טענה לפיה יש להפעיל את עיקרון “פרידה נקייה” – כלומר לגזור את השותפות הכלכלית למועד הקרע, ולחשב מה שהיה נכון למועד זה.
במקרה שבפנינו – עיקרון “הפרידה הנקייה” נפגע כאן בשם שיקול צדק – שהשיתוף בעבר אמור להשתקף בחלוקה העתידית. לפעמים חלוקה מיידית עלול לגרום לחוסר שוויון משמעותי אם הנכס עתידי.
ניהול סיכונים ונכסים עתידיים:
אופציות הן נכס עתידי, תלויות ביצועים, שלא ניתן למדוד כעת בדיוק. לכן, חלוקה במועד הפרידה או לפי שווי נוכחי עלולה להטעות ולפגוע באחד הצדדים. לפיכך, חלוקתן במועד המימוש משקפת תוצאה מדויקת יותר.
חוסר ודאות וסיכון – מי נושא אותם?
יש כאן גם שאלה: אם הנכס (אופציות) קרס או לא מומש – מי נושא את הסיכון? האם השותפה עלולה להפסיד? ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את העובדה שהאישה היתה מוכנה לקחת את הסיכון – כלומר, ההבנה היא ששיתוף בחלום כולל גם שיתוף בסיכון.
סיכום:
פסק-הדין של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר של “שותפים לחלום” מורה כי כאשר בני זוג שותפו בחזון עסקי/יזמי משותף במהלך הנישואים — כמו קבלת אופציות בחברת סטארט-אפ — אין להסתפק בגישה הרגילה של חלוקה מיידית ("פרידה נקיה") לאחר הפירוד לפי שליטה או השקעה בלבד. במקום זאת, יש להביא בחשבון את פירות החלום המשותף, את הסיכון שהושקע, ואת העובדה שהנכס איננו נמדד כעת אלא עתידי. לפיכך, ההלכה שקבע מאפשרת חלוקה במועד המימוש — ועל ידי כך מבטיחה צדק גבוה יותר.
