קביעת ממזרות

קביעת ממזרות

כאשר ילד נולד מחוץ למסגרת נישואין, הוא מוגדר על פי חוק כ"לא חוקי",אך על פי ההלכה, אשר מכנה ילד כזה כ"ממזר", הכוונה היא לתת תאור קשה הרבה יותר, מילד שנולד ללא נישואין. בעצם ילד "ממזר" נולד לאם ואב, אשר אין בינם שום הסכם חוקי מחייב. ומחבר ואלה הם חלק ממקרים אילו, על פי ההלכה: ילד אשר נולד לאישה נשואה, מגבר אחר או גילוי עריות – ילד שנולד מקשר מיני בין בני משפחה, לאו דווקא מקרבה ראשונה.

נושא הממזרות נחשב כמיוחד בביה"ד הרבני, היות ומי שמכריזים עליו כממזר, לא יוכל להנשא ליהודי ויחשב כפסול חיתון. עקב כך, נמנעים בתי הדין הרבני ככל שניתן, להכריז על אדם כממזר, אלא אם כן הוכח ב-100% כי אכן הוא ממזר. ההוכחה של 100% במקרה כזה, תהיה כמעט בלתי אפשרית, גם אם מדובר בבדיקות גנטיות – אשר ניתן לאשר אותן ב-99.9% בלבד ובאופן כללי טוענת התורה, כי ענייני הלכה אינם קשורים למדע, אשר אינו נראה לעין וההחלטות אמורות להיעשות בפשטות.

בית המשפט בבואו לדון בנושא של תביעת אבהות כזו או אחרת, מתחשב בטובתו של הילד לפני הכל. על פי גישה זו, נטען הרעיון כי ילד אמור לדעת מי אביו, כך שיחסכו ממנו נזקים רגשיים ונפשיים. עוד טוען בית המשפט, כי אי ידיעת הילד את זהות אביו, פוגעת בתהליכי החברות של הילד כמבוגר, בעיות בקבלת סמכויות חברתיות ואפשרות של התדרדרות חברתית-מוסרית, בין אם מדובר בבנים או בנות.

למרות זאת, במקרים בהם מוגשת לביהמ"ש תביעת אבהות. לא ימהר ביהמ"ש לבצע בדיקת אבהות, מחשש שיתגלה כי אחד מהילדים הוא ממזר (בניגוד לזכות של הילד לברר מי אביו הביולוגי, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו). ההשלכות הן הרבה יותר רציניות מאשר עובדת הקביעה עצמה. בנושאים אילו, הקשורים לדין האישי, הדין הקובע בישראל, הוא ההלכה ולא הדין האזרחי.

בבית המשפט לעניני משפחה, במשפט גירושין, ניתן לביצע בדיקת DNA כדי לקבוע אבהות ביולוגית. הרעיון מאחורי בדיקה כזו, אינה רק לקבוע מי האב הביולוגי של הילד, אלא אם צריך לחפש את ההורה כדי לטפל בילד עצמו.

במקרים אחרים, של סכסוך בין בני זוג, גם אם נקבע כי האב אשר גידל את הילד אינו אביו, אין זה ישנה כלל בנושא הסכם הגירושין והמזונות או לעניין חובותיו של האב, כמו גם בנושא של ירושה. אך נושא זה הוא רגיש מאוד ומחוקק כיום במסגרת חוק מידע גנטי, שבו יש כללים ברורים למתן אישור כזה והוא ינתן אך ורק על ידי היועמ"ש.