צו הגנה
צו הגנה נועד ליתן מענה למניעת האלימות בתוך המשפחה. צו הגנה מוגש, בין היתר, כחלק מהליך הגירושין. לרוב, מוגשת הבקשה לצו הגנה כחלק ממציאות בה חיים הצדדים, אולם קיימים מקרים, בהם נובעת הבקשה, כחלק מניסיון שייצור יתרון רכושי על ידי הרחקת בן זוג, ונסיון שלא כדין, להשתלט על הרכוש.
החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק"), מעניק מענה הולם למקרים בהם האלימות מתרחשת, בתנאים המפורטים בחוק, ובמקרים אחרים כגון: תביעות סרק, קיימת בידי השופט האפשרות להטלת הוצאות ופיצויים. על פי סעיף 2 לחוק, בית משפט רשאי ליתן צו הגנה האוסר על אדם לעשות את אלה כולם או מקצתם או לקבוע להם תנאים:
- להיכנס לדירה שבה מתגורר בן משפחתו/להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה, והוא גם אם יש לו זכות בה.
- להטריד בן משפחה בכל דרך ובכל מקום.
- לפעול בכל דרך שמונעת/מקשה על שימוש בנכס, שמשמש כדין את בן משפחתו, והוא אף אם יש לאותו אדם זכות כלשהי בנכס.
על פי החוק, צו הגנה יכול שיכיל דרישה לערובה הן לקיומו והן להתנהגות טובה או כל הוראה אחרת שנדרשת בנסיבות, לדעת בית המשפט, על מנת להבטיח את שלומו ובטחונו של בן המשפחה. צו הגנה יכול לכלול גם את ההוראות בדבר סידורים נדרשים כתוצאה ממתן הצו.
בימ"ש רשאי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, להאריך את תקופת תוקפה של הערובה להתנהגות טובה, לתקופה שלא תעלה על שנה, מיום שיפוג תוקפו של צו הגנה. בבקשה לצו הגנה, רשאי בית המשפט שדן בבקשה, ליתן גם צו ל"מניעת הטרדה מאיימת", בהתאם להוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001.
סמכות עניינית, לדיון בנושא צו ההגנה, נתונה לבית משפט השלום, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וכן לבי"ד דתי שמוסמך לדון בענייניהם של הצדדים. בית המשפט הנותן צו הגנה, רשאי עם מתן הצו/במועד מאוחר יותר, להורות למחוייב על פי צו, ליתן התחייבות, שהוא יקבל טיפול מגורם כפי שיקבע בית המשפט.
ההוראה לגבי מתן טיפול תיעשה, אך לאחר שהוגש תסקיר מתאים קודם, ולאחר שבימ"ש נוכח שהמחוייב עפ"י צו ההגנה מתאים לטיפול, מסכים, ומבין את התנאים ואת ומהות הטיפול, וכי יש מסגרת מתאימה לטיפול בו. החוק נותן מענה, גם למצב בו המחוייב אוחז בנשק. יש בידי בימ"ש את הסמכות להטיל במסגרת צו הגנה, צו שאוסר על מחוייב על פי צו להחזיק/לשאת נשק.
יש מספר מצבים לפיהם יכול בית המשפט ליתן צו הגנה. בין היתר, כשלא אפשרי לנהל חיים סבירים ותקינים. על פי חוק, רשאי בימ"ש ליתן צו הגנה מפני אדם אם ראה שנתקיים אחד מאלה:
- בסמוך לפני הגשת הבקשה, נהג האדם באלימות בבן משפחתה, ביצע בו עבירת מין או שהוא כלא אותו לא כדין
- התנהגות אדם, נותנת בסיס סביר להניח, שהוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו/ שהוא עלול לבצע בו עבירת מין
- התעלל בבן משפחה התעללות נפשית שהיא מתמשכת או שהוא התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחה ניהול סביר ותקין של חייו
בימ"ש רשאי ליתן צו הגנה במעמד צד אחד, אולם אם ניתן הצו במעמדו של צד אחד, יתקיים הדיון בנוכחותם של שני הצדדים, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ – 7 ימים, מיום מתן הצו. תוקפו של צו ההגנה לא יעלה על שלושה חודשים. עם זאת, בימ"ש רשאי להאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים.
מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו של בימ"ש, הוא רשאי להאריך את תוקפו של צו לתקופה כוללת, שלא תעלה על שנה אחת. במקרה של פניות קנטרניות ובקשות סרק, ידחה בית המשפט את הבקשה לצו הגנה, ובמקרים מיוחדים, הוא רשאי להטיל על מי שביקש את "בקשת הסרק" אחד מאלה:
- הוצאות שייפסקו לטובת המדינה ולצד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון
- פיצוי נאות למי שנפגעו כתוצאה מהגשת הבקשה.
צו הגנה
