זוגות רבים בישראל בוחרים למסד את הקשר שלהם מחוץ לגבולות המדינה, דרך נישואין אזרחיים במקומות כמו קפריסין, צ'כיה או במדינות נוספות. הבחירה הזו נובעת מסיבות שונות, החל מרצון להימנע מטקס דתי ועד למקרים בהם קיימת מניעה הלכתית לנישואין בארץ. עם זאת, כאשר עולה הצורך לפרק את הקשר, רבים מגלים שההליך אינו תמיד מתנהל כפי ששיערו. פירוק התא המשפחתי במקרה זה תלוי באופן מהותי בשיוך הדתי של שניכם. המדריך להלן יפרט במה כרוכים גירושין אזרחיים בישראל וכיצד מטופלים תרחישים שונים במסגרתם.
היכן מוסדרים גירושין אזרחיים בישראל – בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה?
השאלה המרכזית שקובעת את מסלול הגירושין היא דתם של בני הזוג.
התשובה לשאלה זו למעשה משפיעה על זהות הערכאה השיפוטית שתהיה מוסמכת לדון בעצם פירוק קשר הנישואין שלכם. אם שניכם יהודים, על פי רישומכם במרשם האוכלוסין, הסמכות הייחודית לדון בגירושין נתונה באופן בלעדי לבית הדין הרבני. הדבר הוא נגזרת של חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, המקנה לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית לדון בענייני המעמד האישי של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה.
מבחינת החוק הישראלי, העובדה שנישאתם בטקס אזרחי אינה משנה את היותכם יהודים, ולכן אינה מפקיעה את סמכותו של בית הדין. במצב זה, גם אם בחרתם במודע ובמתכוון שלא להינשא דרך הרבנות, הדרך החוקית היחידה להיפרד עוברת דרכה.
ההליך יכלול לרוב סידור גט, המכונה במקרים אלה "גט לחומרא". משמעות המונח "לחומרא" היא שהגט ניתן מתוך הקפדה יתרה, כדי להסיר כל ספק הלכתי אפשרי בדבר תוקפם של הנישואין. בית הדין פועל מתוך הנחה שמאחר והיה טקס נישואין כלשהו, קיים חשש שמא נוצר קשר נישואין תקף כלשהו על פי ההלכה, ויש צורך בגט כדי להתיר אותו באופן ודאי. אי קבלת גט במצב כזה עלולה להותיר את האישה במעמד של "אשת איש" מבחינה הלכתית, על כל המשתמע מכך.
מנגד, אם אתם בני דתות שונות (למשל, יהודי ונוצרייה) או שאחד מכם או שניכם חסרי דת, ההליך יתנהל כולו מול בית המשפט לענייני משפחה. הליך זה, המעוגן במסגרת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), תשכ"ט-1969, נקרא "התרת נישואין". זוהי פרוצדורה משפטית אזרחית לחלוטין, שאינה מערבת כל גורם דתי.
במסגרת ההליך, מגישים בקשה לבית המשפט, אשר בוחן תחילה את סמכותו. בית המשפט יפנה לנשיא בית המשפט העליון, אשר יקבע איזו ערכאה תדון בתיק. במרבית המקרים של זוגות מעורבים, הסמכות ניתנת לבית המשפט לענייני משפחה. לעיתים, כחלק מההליך, בית המשפט עשוי לפנות לראשי העדות הדתיות הרלוונטיות (למשל, לראש הכנסייה אליה משתייך בן הזוג הנוצרי) כדי לוודא שאין להם התנגדות שההליך יתנהל בערכאה אזרחית. לאחר קבלת האישורים הנדרשים,
האם ניתן לערוך גירושין אזרחיים במדינה בה ערכנו נישואין אזרחיים?
שאלה הגיונית והגיונית שעולה אצל רבים היא, האם ניתן פשוט לעקוף את המערכת הישראלית ולחזור למדינה בה נערכו הנישואין האזרחיים כדי לבצע שם גם את הגירושין. על פניו, הדבר אפשרי מבחינה טכנית בחלק מהמדינות, אך הפתרון הזה בעייתי מאוד מבחינת המעמד שלכם בישראל, ולרוב אינו מהווה פתרון של ממש. עבור זוגות יהודים, אזרחי ותושבי המדינה, פסק דין זר לגירושין אינו מוכר על ידי בית הדין הרבני, אשר כאמור, הוא בעל הסמכות הייחודית. מערכת המשפט הישראלית אינה מכירה בגירושין שנערכו בחו"ל עבור זוגות יהודים הנתונים לסמכותה.
לכן, גם אם תחזיקו במסמך גירושין רשמי מפראג או מכל מקום אחר, ותגישו אותו למשרד הפנים, פקיד מרשם האוכלוסין יסרב לעדכן את מעמדכם מ"נשוי" ל"גרוש". הוא ינחה אתכם לפנות לבית הדין הרבני, שכן רק פסק דין של בית הדין המורה על גירושין ואישור על סידור גט יאפשרו את שינוי הרישום. ללא הליך זה, תישארו רשומים כנשואים בישראל, ולא תוכלו להינשא מחדש (בוודאי שלא במסגרת דתית). גם עבור זוגות מעורבים, הדרך הנכונה והבטוחה היא לפעול דרך בית המשפט לענייני משפחה בישראל. בעוד שפסק דין זר עשוי להיות מוכר במקרים מסוימים, הדבר כרוך בהליך משפטי מורכב של הכרה ואכיפה, ולרוב פשוט ויעיל יותר לבצע את התרת הנישואין מלכתחילה בישראל.
האם במסגרת גירושים אזרחיים צריך להוכיח עילת גירושין?
אחד ההבדלים המשמעותיים בין גירושין דתיים קלאסיים לגירושין בעקבות נישואין אזרחיים נוגע לצורך בהוכחת "אשמה". בגירושין בין יהודים שנישאו כדת משה וישראל, על הצד שמעוניין להתגרש להוכיח קיומה של עילת גירושין מוכרת בהלכה, כמו בגידה ("מעשה כיעור"), אלימות, עקרות, או טענת "מאיס עליי" המלווה בהוכחות מוצקות. הליך זה יכול להיות פולשני ולא נעים, והוא מחייב חשיפת פרטים אינטימיים מחיי הזוגיות.
בנישואין אזרחיים, גם כאשר הדיון מתקיים בבית הדין הרבני, הדרישה להוכחת עילה פחות נוקשה באופן משמעותי. מכיוון שהנישואין עצמם לא נערכו על פי ההלכה, בית הדין אינו מחיל את אותן דרישות הוכחה מחמירות. לרוב, די בכך שתראו שהקשר הזוגי הגיע לסיומו וכי קיים "קרע בלתי ניתן לאיחוי". הצהרה משותפת של שני בני הזוג כי הם אינם מעוניינים להמשיך בקשר, או הוכחה על פרידה פיזית ומגורים נפרדים לאורך זמן, בדרך כלל יספיקו כדי לשכנע את בית הדין שהנישואין כשלו ויש להתירם באמצעות גט. עם זאת, חשוב לדעת שגם במסגרת זו עלולה להתעורר סרבנות גט. צד אחד יכול להתנגד למתן הגט מסיבותיו שלו, ובמקרה כזה, על אף שמדובר בנישואין אזרחיים, הצד השני עלול למצוא את עצמו כבול בקשר, וייאלץ לנהל הליך משפטי בבית הדין כדי לכפות את הגט, לעיתים תוך שימוש בסנקציות המוכרות בחוק.
כיצד ניתן להתמודד עם סירוב גט במסגרת גירושין אזרחיים?
זוהי סרבנות גט לכל דבר ועניין. על אף שהנישואין אזרחיים, מרגע שהתיק נדון בבית הדין הרבני, חלים עליו כללי ההלכה והחוק הנוגעים לגירושין. אם בעלך מסרב לתת גט ללא סיבה מוצדקת, באפשרותך לבקש מבית הדין להכריז עליו כסרבן גט ולהטיל עליו סנקציות חוקיות, שיכולות לכלול הגבלת רישיון נהיגה, מניעת יציאה מהארץ, ואף מאסר.
היכן תתבצע הסדרת הנושאים הנלווים להליכי גירושין אזרחיים?
חשוב להדגיש כי הסמכות לדון בעצם פירוק הנישואין נפרדת מהסמכות לדון בנושאים הכרוכים בכך. עניינים כמו חלוקת הרכוש המשותף, קביעת משמורת על הילדים, הסדרי שהות ותשלומי מזונות ילדים, נידונים בדרך כלל בבית המשפט לענייני משפחה, ללא קשר לאופן בו נישאתם. החוק החל על סוגיות אלו הוא הדין האזרחי הכללי. לדוגמה, חוק יחסי ממון, הקובע חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, חל על כלל הזוגות בישראל, בין אם נישאו ברבנות ובין אם בנישואין אזרחיים. כך גם לגבי חובת תשלום מזונות ילדים, הנגזרת מהדין האישי אך נאכפת ומחושבת בערכאות האזרחיות.
חלוקת הרכוש
על כל הזוגות שנישאו לאחר 1.1.1974, חל חוק יחסי ממון. חוק זה קובע כי כלל הרכוש שנצבר על ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, למעט נכסים מסוימים כמו ירושות, מתנות ונכסים שהיו למי מהם לפני הנישואין, יחולק ביניהם שווה בשווה בעת הגירושין. הדבר כולל לא רק דירות וחשבונות בנק, אלא גם נכסים "רכים" יותר כמו זכויות סוציאליות, פנסיה, קופות גמל, מוניטין עסקי וצבאי, וכל נכס כלכלי אחר. הליך זה, המכונה "איזון משאבים", יתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני הצדדים הסכימו לדון בכך בבית הדין הרבני.
אחריות הורית ומזונות ילדים
הנושא הרגיש ביותר בכל הליך גירושין הוא עתידם של הילדים. החוק בישראל מקדם את מודל ה"אחריות ההורית המשותפת", שמשמעותו ששני ההורים ממשיכים להיות אחראים במשותף לגידול ילדיהם ולקבלת החלטות מהותיות בחייהם (חינוך, בריאות וכו'). בית המשפט קובע את חלוקת זמני השהות של הילדים עם כל אחד מההורים, בהתבסס על עקרון "טובת הילד". באשר למזונות ילדים, החובה הבסיסית נובעת מהדין האישי. על אב יהודי מוטלת חובה אבסולוטית לספק את צרכיהם ההכרחיים של ילדיו עד גיל 6. מגיל 6 ואילך, החובה מתחלקת בין שני ההורים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות ובהתחשב בחלוקת זמני השהות, בהתאם לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון (בע"מ 919/15). חישוב המזונות הוא מורכב ומתבסס על הכנסות שני ההורים, צורכי הילדים וחלוקת הטיפול בהם בפועל.
תוקפו של הסכם ממון בהליך גירושין אזרחי
זוגות רבים שבוחרים בנישואין אזרחיים, מתוך תפיסה אזרחית ורצון לוודאות, עורכים גם הסכם ממון כדי להסדיר מראש את חלוקת הרכוש במקרה של פרידה. חשוב שתדעו כי הסכם ממון שנערך כדין ואושר על ידי ערכאה מוסמכת (בית משפט לענייני משפחה או נוטריון, בהתאם למועד עריכתו) הוא מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. גם אם הליך הגירושין שלכם יתנהל בסופו של דבר בבית הדין הרבני, בית הדין מחויב על פי חוק לכבד את הוראות הסכם הממון בכל הנוגע לחלוקת הרכוש.
יש לנו הסכם ממון שאושר על ידי נוטריון לפני החתונה. האם בית הדין הרבני חייב לפעול לפיו?
כן. חוק יחסי ממון, המכיר בתוקפם של הסכמי ממון, חל גם על בתי הדין הרבניים. כל עוד הסכם הממון נערך ואושר כדין, בית הדין הרבני יכבד את הוראותיו ויפעל על פיו בכל הנוגע לחלוקת הרכוש. העובדה שהדיון על הגט מתקיים בבית הדין אינה מאפשרת לו להתעלם מהסכם אזרחי תקף שקובע את הסדרי הממון.
העובדה שההסכם הוא אזרחי במהותו אינה פוגעת בתוקפו. בתי הדין הרבניים מכירים בתוקפם של הסכמים אזרחיים ומכבדים את עקרון חופש החוזים. הסכם ממון ברור ומפורט, אשר צופה פני עתיד ומתייחס לתרחישים שונים (כגון מה יקרה עם דירת המגורים, נכסים עסקיים, ירושות עתידיות וכדומה), הוא עדיין הכלי היעיל ביותר להבטיח ודאות כלכלית, למנוע מחלוקות מורכבות ויקרות בעתיד, ולאפשר פרידה מכבדת יותר. ערכאה שיפוטית, בין אם אזרחית ובין אם דתית, תירתע מאוד מלהתערב בהסכם שאושר כדין, אלא במקרים חריגים וקיצוניים של עושק, כפייה או הטעיה שהוכחו באופן חד-משמעי.
היערכות נכונה לקראת גירושין אזרחיים בראייה צופת פני העתיד
ההחלטה להיפרד לאחר נישואין אזרחיים פותחת שער למסלול משפטי מורכב, המשלב באופן ייחודי דין אזרחי ודין דתי. ההבנה העמוקה של ההבחנה בין סמכויות הערכאות השונות היא קריטית. חשוב להפנים כי הדיון על עצם הגירושין עשוי להתנהל במקום אחד (בית הדין הרבני), בעוד שהדיונים על הרכוש והילדים, שהם לב ליבו של הסכסוך לעיתים קרובות, יתנהלו במקום אחר (בית המשפט לענייני משפחה). הבנה זו מאפשרת לתכנן אסטרטגיה משפטית מדויקת יותר.
מעבר לכך, היערכות נכונה כוללת איסוף של כל המידע והמסמכים הרלוונטיים: תעודת הנישואין המקורית (מתורגמת ומאושרת נוטריונית), מסמכים המעידים על רכוש משותף ונפרד, נתונים על הכנסות והוצאות, וכמובן, הסכם ממון אם קיים. הדרך המומלצת ביותר היא לנסות ולהגיע להסכם גירושין כולל, המעגן את כלל ההסכמות בין הצדדים – החל מהסכמה על עצם הגירושין וסידור הגט, דרך חלוקת הרכוש ועד לכל הפרטים הקשורים לגידול הילדים. הסכם כזה, המקבל תוקף של פסק דין, חוסך זמן, כסף ומאבקים רגשיים קשים, ומאפשר לשני הצדדים לצאת לדרך חדשה מתוך שליטה ווודאות.
גירושין אזרחיים
