אימוץ ילדים

אימוץ ילדים
אימוץ הוא מצב לפיו, בן ביולוגי למשפחה אחרת, הופך באופן חוקי לחלק ממשפחה המאמצת אותו.
בתום הליך האימוץ, אין הבדל חוקי בין הורה ביולוגי להורה מאמץ.
חוק אימוץ ילדים, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") מסדיר את שלבי האימוץ וההשלכות הרלוונטיות.
ערכאת השיפוט המוסמכת לדון בנושא היא בית משפט לענייני משפחה. עם זאת, בית דין דתי מוסמך גם הוא לדון בנושא, אם נתקיימו התנאים הבאים:
1. ההורים או המאמצים, לפי העניין, הסכימו בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין.
2. המאומץ הסכים בכתב לסמכות שיפוטו של אותו בית דין, ואם לא היה המאומץ מסוגל להבין בדבר, או היה למטה מגיל תשע, הסכים לכך היועמ"ש.
צו האימוץ ניתן, על ידי צו של בית-משפט, לאור בקשתו של מאמץ.
כנהוג, בדיני משפחה, "טובת הילד", היא השיקול המכריע בהחלטות רלוונטיות למחייתו ועתידו.
הדין אינו שונה בנושא האימוץ. הצו וכל החלטה אחרת לפי החוק יינתנו, אם בית המשפט נוכח כי הם לטובת המאומץ.
האימוץ נעשה כלפי אדם שלא מלאו לו 18 שנים.
עקרונית, אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד. יחד עם זאת, בית משפט רשאי ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד, בנסיבות המפורטות בחוק.
החוק מתייחס לעניין הבדלי גילאים וקובע, כי אין מאמץ, אלא מי שגדול מן המאומץ לפחות בשמונה עשרה שנים, אולם למאמץ שבן-זוגו הוא הורה של המאומץ או שאימץ אותו לפני כן, בית המשפט רשאי ליתן צו אימוץ אף כשאין הבדל זה בגילאים.
כחלק מכללי האימוץ הקבועים בחוק, על המאמץ להיות בן דתו של המאומץ.
בית המשפט לא ייתן צו אימוץ, אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחנו של המאמץ לפחות ששה חדשים לפני מתן הצו. תקופה זו תימנה מן היום שבו ניתנה הודעה לפקיד סעד שהוסמך לעניין חוק זה.
המחוקק נתן חשיבות לדעתו של המאומץ בנסיבות מתאימות. אם מלאו למאומץ תשע שנים או שטרם מלאו לו תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, בטרם ייתן בית המשפט את צו האימוץ הוא יוודא שהמאומץ מעוניין שהמאמץ יאמצו, אולם בית המשפט רשאי , לאחר ששמע את המאמץ ופקיד סעד, לתת צו אימוץ מבלי לגלות את האימוץ למאומץ, אם שוכנע שנתקיימו התנאים הבאים: המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו, כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ, וטובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ.
בית המשפט לא ייתן צו אימוץ אלא אם נוכח שהורי המאומץ הסכימו שהילד יאומץ או שהוא הוכרז כבר-אימוץ, בנסיבות. אם הביע ההורה של המאומץ את הסכמתו לאימוץ באחת הדרכים ובנוסח שנקבעו לכך בתקנות, רשאי בית משפט לקבל זאת כהוכחה להסכמתו.
קיימים בחוק סייגים להסכמת ההורים. לפי בקשת הורה רשאי בית משפט לפסול הסכמתו שניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, והוא רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להותיר להורה לחזור בו מהסכמתו, כל עוד לא ניתן צו האימוץ.
אין חובה שההורים ידעו מי המאמץ.
במידה והורי המאומץ נפטרו, יתחשב בית המשפט לעניין צו האימוץ בדעתם של הורי הוריו של המאומץ.
הליך האימוץ יוצר בין המאמץ למאומץ את אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם. בשלב זה נפסקים החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו. אולם, בית המשפט רשאי לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות, כנסיבות מתאימות.
תוקפן של תוצאות האימוץ, חלות מיום מתן הצו, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.
בית משפט לענייני משפחה רשאי לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם הוא נוכח שמן הראוי לעשות כן, וכי טובת המאומץ מחייבת זאת.
ממועד ביטול צו האימוץ, מתנתקים החובות והזכויות שבין המאמץ לבין המאומץ והסמכויות של המאמץ ביחס למאומץ, ומוחזרים החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו. אולם בית המשפט רשאי, בצו הביטול, להורות הוראה אחרת, אם דרך כלל ואם לעניין זכות, חובה או סמכות פלונית, ולצוות מה ייעשה במאומץ לאחר ביטול האימוץ.