גישור לפני גירושין

האם "חוק גישור חובה" הוא באמת הליך גישור?

קיים בלבול נפוץ בציבור, המכנה את פגישות המהו"ת "גישור חובה". חשוב לדייק: מפגשים אלו אינם הליך גישור במלוא מובן המילה. הם מהווים מעין שלב מקדים, שיחות הכנה שמטרתן העיקרית היא מתן מידע. בפגישות אלו, אנשי מקצוע מטעם יחידת הסיוע מספקים לזוג כלים ותובנות לגבי ההיבטים המשפטיים, הכלכליים וההוריים של הגירושין, ומציגים בפניהם את מגוון הדרכים היעילות להסדרת הנושאים הללו.

עם זאת, אין להמעיט בחשיבותן של שיחות המהו"ת. הן בהחלט מהוות כר פורה והזדמנות עבור זוגות רבים להתחיל לגבש הסכמות ראשוניות. לעיתים, עצם קיום השיח המובנה והמתווך בחדר ניטרלי מאפשר לצדדים לראות את הדברים באור אחר ולהגיע להבנות בנושאים הוריים, כלכליים או רכושיים. הסכמות אלו יכולות להוות בסיס איתן לניסוח הסכם גירושין מלא, שיובא לאישור בית המשפט ויסיים את ההליך כולו.

כאשר פגישות המהו"ת אינן מבשילות לכדי הסכמות מלאות, פנייה להליך גישור פרטי היא אחת מהאפשרויות המרכזיות המוצעות לבני הזוג. הגישור הפרטי הוא הליך וולונטרי, מעמיק ומקיף יותר. במידה ואחד הצדדים או שניהם אינם מעוניינים להמשיך בהידברות, או אם הניסיונות אינם נושאים פרי, הדרך נפתחת בפניהם להתקדם להגשת תביעות בערכאות המשפטיות.

התהליך המעשי: כיצד ניגשים להליך יישוב הסכסוך?

על פי החוק, אדם המבקש להגיש תביעה בענייני משפחה (בין אם תביעת גירושין בבית הדין הרבני או תביעות רכוש ומשמורת בבית המשפט לענייני משפחה), חייב להגיש תחילה "בקשה ליישוב סכסוך". את הבקשה מגישים ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית הרלוונטית.

מרגע הגשת הבקשה, נכנס לתוקפו "עיכוב הליכים" לתקופה של בין 45 ל-60 ימים. זוהי תקופת "פסק זמן" קריטית, שבמהלכה הצדדים אינם רשאים להגיש תביעות מהותיות זה כנגד זו. מטרת עיכוב ההליכים היא לאפשר לצדדים מרחב נשימה, להוריד את גובה הלהבות ולהתמקד בניסיון להגיע לפתרון בהסכמה, מבלי שהמאבק המשפטי כבר החל. חשוב לציין כי בתקופה זו, בית המשפט עדיין יכול לדון בבקשות דחופות לסעדים זמניים, כמו בקשה למזונות זמניים כדי להבטיח את קיום הילדים וההורה המשמורן, או הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ למניעת ניכור הורי או הרחקת ילד ממדינתו.

לאחר הגשת הבקשה, שני בני הזוג מוזמנים לסדרת מפגשי המהו"ת ביחידת הסיוע. ניתן לקיים עד ארבעה מפגשים כאלו. בסיומם, עומדת בפני בני הזוג צומת החלטה: האם הם מעוניינים להמשיך להליך גישור פרטי ומעמיק, או שמא ברצונם למצות את ההליך ולהתקדם להגשת תביעות בבית המשפט.

מדוע המדינה רואה חשיבות בהתערבות ראשונית זו?

ניתן לתהות מדוע המדינה בוחרת להתערב בשלב כה אישי ורגיש בחיי זוג. התשובה לכך מורכבת ובעלת שני פנים. ראשית, מנקודת מבטה של המדינה, קיים אינטרס ציבורי ברור להציע למשפחות המתפרקות מסגרת תומכת שתסייע להן לפתור את הקונפליקטים באופן תרבותי, מכבד ויעיל. המדינה מכירה בכך שהנפגעים העיקריים ממאבקי גירושין קשים הם הילדים. על ידי "כפיית" עצירה והידברות ראשונית, המחוקק שואף לצמצם את הנזקים הנפשיים והכלכליים הכרוכים בפרידה ולעודד יצירת מערכת הורית מתפקדת גם לאחר הגירושין.

שנית, קיים גם שיקול מערכתי פרגמטי. מערכת המשפט בישראל נתונה תחת עומס אדיר, ותיקי גירושין הם מהמורכבים והארוכים ביותר. על ידי הפניית זוגות למסלול של יישוב סכסוך, המדינה שואפת להפחית את כמות התיקים המגיעים לפתחן של הערכאות השיפוטיות, ובכך לייעל את המערכת כולה ולאפשר לה להתמקד בתיקים שבהם אין כל אפשרות אחרת.