להלן מקרה שנידון בבית משפט לענייני משפחה (כבוד השופט נחשון פישר) בסוגייה חדשנית ומהותית הנוגעת לחלוקת אופציות של עובדי הייטק בגירושין והיבטים שחשוב לשים אליהם. חשוב לשים לב למהות נימוקיו של בית המשפט דבר שיכול ללמד גם על מקרים אחרים הקשורים לחלוקת זכויות של עובדי הייטק בסוגיות הרלוונטיות.
הרקע העובדתי:
הצדדים נישאו בשנת 2001.
לא היה מחלוקת בין הצדדים שמועד הקרע הינו 01/03/12.
הבעל עבד בחברה משנת 2005 וקיבל אופציות שמועד פקיעתן בשנים 2013-2014.
בני הזוג חתמו על הסכם גירושין (שאושר וקיבל תוקף של פס"ד) ולא הוסדרה בו סוגיית האופציות שהוענקו לבעל ממקום העבודה.
הסוגיות המרכזיות שעמדו בפני בימ"ש:
המחלוקת התחלקה לשני נושאים עיקריים:
- כמות האופציות – האם האישה זכאית למחצית מכל האופציות (גם אלו שטרם הבשילו), או רק למחצית מאלו שכבר הבשילו ביום הקרע?
- המועד לחישוב השווי – האם לחשב את שווי האופציות ביום הקרע (2012), או במועד עתידי – אם וכאשר הבעל יממש אותן?
האישה טענה שיש לראות באופציות נכס משותף, גם אם טרם הבשילו, והבעל טען שרק האופציות הבשלות במועד הקרע משותפות, ושיש להעריך את שוויין לפי שווי החברה באותו זמן.
מומחה מטעם בית המשפט
כפי שנוהגים בבתי המשפט לענייני משפחה מונה מומחה מטעמו של ביהמ"ש.
לאחר חקירת המומחה עלתה מצד האישה טענה שמדובר בסוגייה עקרונית וחדשה ושחוות הדעת של מומחה לוקה בחסר ועתרה להגשת חוות דעת מטעמה.
בנסיבות שפורטו בפסק הדין התיר ביהמ"ש לשני הצדדים להגיש חוות דעת כל צד מטעמו, וזאת בנוסף לחוות דעת של המומחה מטעמו של בית המשפט. חשוב לציין שמדובר בעניין חריג ופחות מקובל בבתי משפט לענייני משפחה.
טענות האישה בתמציתיות
- האישה טענה לחלוקת אופציות שוויניות באופן של חלוקה ב"עין". ואם יש בעיית עבירות, שחלקה של יוחזק על ידי הבעל בנאמנות עד מועד המימוש.
- האישה טענה שהיא שותפה לחלום משנת 2025 שרקם עור וגידים בבית הצדדים כשהבעל הצטרף כמייסד בחברה והיא מבקשת להנות מפרות החלום.
- לטענת האישה האופציות גמלו ביום הקובע אבל הצדדים בחרו במימוש עתידי (מועד האקזיט) והיא מבקשת הזדמנות שווה לזו של הבעל. והיא מוכנה לקחת אחריות על הסיכונים בהחזקת האופציות.
- האישה ביקשה שאם לא ניתן לחלק בעין, אזי יקבע מנגנון נאמנות שהבעל יחזיק בחלקה והיא תוכל לקבל החלטת מימוש לגבי חלקה.
טענות הבעל בתמציתיות
- הבעל מעוניין לשלם לאישה את מחצית שווי האופציות שהיו בבעלותו וגמלו במועד הקרע, בהתאם לשווין נטו במועד הקרע.
- טענת האישה נוגדת את עיקרון הפרידה הנקייה וכי יש לסיים את החלוקה ליום הקרע.
- אין לאישה זכות לחלוקה בעין.
- יש לדחות את ההשוואה לעקרון של חלוקת פנסיה תקציבית.
- טענת האישה הן עשיית עושר ולא במשפט תוך גילום השבחה פוטנציאלית לאחר יום הקרע.
- הבעל מבקש לחלק שווי האופציות בהתאם ליום קרע.
נושא הענקת אופציות לעובדים בחברות הייטק:
- אופציה לעובדים היא זכות עתידית לרכוש מניות של החברה במחיר מסוים.
- זו דרך נפוצה מאוד לתגמל עובדים בהייטק – היא יוצרת “זיקה” בין העובד לבין החברה, כי ככל שהחברה מצליחה, האופציות שוות יותר.
- הבעיה המשפטית בגירושין היא שאופציה איננה כסף נזיל או מניה רגילה – היא זכות עתידית ותלויה בתנאים ולכן קשה לקבוע את ערכה בזמן אמת.
- האופציות על פי רוב בחברות היטק אינן עבירות ואי אפשר להעבירן לבת הזוג.
- המדובר בהסדר נפוץ שמשמעותו הענקת הטבה כלכלית שתמריץ להמשיך ולעבוד ולשמר את הזיקה בין העובד לחברה.
- הסדר הענקת אופציות נפוץ מאוד בתחום ההייטק.
- המדובר בייחודיות לגייס הון אנושי לחברה, מטרתה לא פיננסית אלא אנושית, ויש לכל אופציה את הייחודיות שלה.
- היתרונות בהענקת אופציות:
- לא דורשת תשלום מזומן
- לא מכבידה על נזילות חברת ההיטק
- יוצרת זיקה בין העובד לבין החברה מבחינת תפקוד לתוצאות
- האופציות שניתנו לעובד בחיים המשותפים והבשילו – הן משותפות.
קביעות ונימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט קבע כי האישה זכאית לשווי הכספי של 14,826 אופציות, קרי מחצית מהאופציות שהוענקו לבעל בשנת 2005.
לגבי שאלת מועד מימוש האופציות: סוגיה חדשנית ומהותית שעלה בפסק הדין הינה – האם לאפשר לאישה את איזון שווי האופציות למועד מימוש עתידי (במקום מועד הקרע)?
פרידה "נקייה" – העיקרון:
האישה טענה שמכוח עיקרון השוויון, ההגינות, תום הלב, השותפות וכיוצ"ב – יש לדחות את עריכת איזון שווי האופציות למועד המימוש.
עוד טענה האישה, כי ככל שיש בעיית עבירות, הבעל יחזיק עבורה בנאמנות את האופציות עד למועד מימוש. לטענה – היא שותפה ל"חלום" ויש לה זכות למימוש הפוטנציאל הצפוי, לרבות הסיכון והסיכוי הגלומים בכך.
הבעל טען – כי טענת האישה מנוגדת לחוק ולכללים המקובלים בדיני משפחה ויוצרת עשיית עושר ולא במשפט, כך גם השבחה פוטנציאלית שכל זה לאחר מועד הקרע – קרי עבודתו של הבעל וביצועי החברה לאחר מכן. ולטענתו צריך לסיים את מועד האיזון נכון למועד הקרע.
ניתוח בית המשפט:
- ככלל יום הקרע הוא הקובע לאיזון משאבים בין בני זוג (סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג – התשל"ג– 1973).
- הסדר איזון משאבים משמעותו – פרידה מוחלטת של כל הנכסים.
- עם זאת כל מקרה ונסיבותיו הייחודיות.
- בנסיבות ייחודיות בהן לא ישים לבצע פרידה נקייה.
- בית המשפט סבר כי מטעמים של וודאות, סבירות הוגנות והצדק שיש לסטות במקרה שבפניו מעיקרון הפרידה הנקייה.
- גישת בתי המשפט לגבי עקרון הפרידה הנקייה אינה דווקנית ויכולה להיות גמישה בהתאם לנסיבות.
- ביהמ"ש קבע שמתקיימים 3 תנאים לדחיית אירוע המיסוי למימוש רווח ולא למועד ההקצאה:
- אין וודאות מראש לגבי רווח/הפסד מהעסקה.
- לא ניתן באופן פשוט לכמת את הרווח. יש קושי להערכת שווי האופציות.
- אין פגיעת נזילות שעניינה מיסוי עליית ערך כשאין מימוש.
סיכום:
- הסוגיה החדשנית הינה – הכרעה לגבי מועד ביצוע איזון באופציות (לא בחירות ולא עבירות) בגירושין של עובדי הייטק.
- עד לפסק הדין – לא היתה הלכה לגבי מועד מימוש חלוקת האופציות העתידיות – אם במועד הקרע או במועד המימוש.
- חרף עקרון הפרידה הנקייה, בתי המשפט פועלים על פי עקרונות של שוויון צדק להימנע מפגיעה בצד זה או אחר.
- המחוקק שחוקק את סעיף 102 לפקודת מס הכנסה בייחודיות סבר שיש לבצע מיסוי במועד מימוש (ולא קודם לכן למשל במועד הקרע). הסיבה היא – הקושי להעריך שווי מדוייק.
- אופציות שהוענקו לבעל בחיים המשותפים הבשילו בחיים שניהלו הצדדים שיתוף, אלא שמבחינת כדאיות כלכלית דחו את המימוש.
- ביהמ"ש קבע שיש לאישה הזכות להנות מהזרעים שבעצם נזרעו בחיים המשותפים לרבות דחיית מועד מימוש בפועל – ולא ביום הקרע.
- בנסיבות נקבע – כי הערכת השווי תבוצע ביום המימוש.
- בית המשפט אימץ את "כלל הזמן" (שנקבע בזמנו ע"י השופט גייפמן) – ולפיו – משכללים את תקופת העבודה שחפפה לזמן המשותף לבין התקופה הכוללת שתמורתה הוענקו האופציות.
- בית המשפט דחה את עניין הנאמנות וזאת כי מדובר בזכויות אובליגטוריות והאישה אינה הבעלים על מחציתן.
