כפיית גט על בן או בת הזוג

מוסד הנישואין נחשב כקדוש על פי היהדות "תורת משה וישראל" ולכן כדי לסיים את הנישואין, אמורים בני הזוג לסיים אותו על פי אותה תורה, כאשר המטרה היא להשיג שלום בית, אך לא בכל מחיר. למרות גישה זו, גם ביהדות מבינים שיש מקרים שבהם ישנן נסיבות לגירושין מוצדקים ואולי אף רצויים.

גבר אשר מעוניין להתגרש מאישתו יכול להגיש בקשה לגט, עם הסכמתה או כנגד רצונה ואילו אישה אינה יכולה להתגרש מגבר אשר אינו מעוניין להתגרש. באותם מקרים מיוחדים, אשר נפרט להלן, מחוייב הגבר בהסכמה לגירושין, גם כנגד רצונו:

  • הבעל מתעלל באשתו פיסית או נפשית
  • הבעל אינו מפרנס את אשתו
  • האישה מרגישה דחייה מבעלה, אם בשל בעיה פיסית או נפשית
  • בעל עקר, אשר מותיר את אשתו ללא ילדים

אלה המקרים העיקריים, אשר בעטיים ביה"ד יכול להסכים כי בני הזוג צריכים להתגרש, אך לא תמיד יסכים הבעל לתת גט לאישה וביה"ד אינו אמור לכפות את מתן הגט על הבעל. במידה ועכשיו בית הדין יבצע הליך של גט בכפייה, אמור הגט להיות מוצדק לחלוטין על פי ההלכה. באם ניתן להפריך את טענות ביצוע הגט, הוא ייחשב כ"מעושה" ותוקפו יבוטל. נוסף על כך, גם האישה ה"גרושה" לכאורה, לא תוכל להנשא שוב ולהביא ילדים לעולם, אחרת יוגדרו כממזרים. במקרים הברורים, בהם ביה"ד מחליט לכפות גט על הבעל, עומדים לרשותו סנקציות רבות, כדי להכריח את הבעל לתת גט. בין היתר:

  • כנגד סרבן הגט ניתן להוציא צווים של שלילת רשיון הנהיגה, צו איסור יציאה מהארץ, מניעה של שימוש בכרטיסי אשראי, חסימת חשבון הבנק ועוד.
  • כאשר ממאן הסרבן ואינו מתרצה, למרות הסנקציות המוטלות עליו, עלול ביה"ד באופן חריג לבקש אף צו מאסר.
  • גם סנקציות חברתיות יכולות ליפול על הסרבן ע"י האנשים שחיים בסביבתו הקרובה. יכולים להתנגד לבצע איתו עסקים, לתת לו סיוע בימי מחלה, לסרב לקבל אותו למקום עבודה וכו'.

קיים משפט בהלכה: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" וזו בדיוק הגישה שבה נוקט ביה"ד כדי לגרום לסרבן להסכים ולתת גט לאשתו. עקשנותו של הגבר בסרוב הענקת הגט לרעייתו היא קשה ומתישה עבור בת הזוג ולכן ישנם מקרים שבהם המסורבת גט מגישה לביה"ד תביעת נזיקין, כדי לבקש פיצויים על תקופה זו.