האם להתגרש או לא להתגרש

תהליך הגירושין הוא עניין מורכב הן עבור בני הזוג שקיבלו החלטה להתגרש, הן עבור הילדים והן עבור בני המשפחה המורחבת. על פי רוב, לפני שבני הזוג מגישים בקשה לגירושין לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, הם שואלים את עצמם ואחד את השני את השאלה הגורלית: להתגרש או לא להתגרש?

כאשר לבני הזוג חשוב לשמר את התא המשפחתי, ובייחוד כאשר לבני הזוג ילדים משותפים, הם ינסו בכל מעודם למנוע את פירוק חיי הנישואים בדרכים שונות. דוגמאות לדרכים מעין אלה מגוונות: ניסיון הידברות אחד עם השני, פנייה ליועצי נישואים או לפסיכולוגים, התייעצות עם משפחה או חברים וכדומה. פעמים רבות משפיעים הגירושים לרעה על הילדים. הילדים מתקשים בהתמודדותם היום יומית עם מריבות ההורים המאיימות על חיי משפחה שלווים, עם העובדה שיצטרכו לראות את אחד ההורים רק אחת לכמה זמן ולא בכל יום ועם תחושת השוני החברתי – בניגוד להורי חבריהם, ההורים שלהם כבר אינם חיים תחת קורת גג אחת. הגירושים אינם קלים אף לבני הזוג עצמם, גם אם הם מחליטים סופית על צעד זה. ראשית, הליך הגירושים עצמו מצריך תהליכים ביורוקראטיים מורכבים כמו קביעת תשלום מזונות או חלוקת רכוש. שנית, יש צורך להסתגל לחיים שלאחר הגירושים כאשר בן זוג אחד מגדל את הילדים לבדו, ואילו בן הזוג השני גר לבד. שלישית, עצם הגירושים והשלבים שקדמו להיווצרותם גורמים למתח נפשי רב לשני בני הזוג. ולבסוף, לא אחת מתקשים הגרושים להתחתן בשנית בגלל תווית ה"סוג ב" שמדביקה להם החברה. לכן, יש לזכור כי אם ירצו הגרושים להתחתן בעתיד, מצבם המשפחתי עלול להכביד עליהם למצוא בן זוג/ בת זוג מתאים/ מתאימה. מציאת בת זוג קשה אף יותר לכוהנים גרושים שאינם יכולים להתחתן עם גרושה או אף להחזיר את גרושתם שלהם. בית הדין הרבני מודע היטב לבעיות מסוג זה. כאשר בני הזוג באים אל בית הדין כדי להתגרש, ינסו הרבנים בכל כוחם למנוע את פירוקה של המשפחה.

על אף החסרונות הרבים שבתהליך הגירושין, ישנם מקרים שבהם אין מנוס מנקיטת צעד קיצוני זה. דוגמאות נפוצות למצבים שבהם ראוי לבני הזוג להתגרש הן אלימות מילולית או פיזית במשפחה, או מצב שבו אחד מבני הזוג מחליט לעזוב את בני משפחתו. לעתים הסיבות לגירושים אינן קיצוניות עד כדי כך, אך הן עלולות להשפיע לרעה על חיי המשפחה. בני זוג שאינם מצליחים לחיות יחד בהרמוניה ושאינם מוצאים ביניהם שפה משותפת, עלולים להיגרר ליחסי משפחה לקויים ולפגיעה בגרעין המשפחתי. הדבר ישפיע, כמובן, על הילדים שיחושו את האווירה המתוחה השוררת במשפחה. לפיכך, כאשר הידברויות ופניות לעזרה אל המשפחה והמומחים אינן עוזרות, ייתכן כי הליך הגירושים הוא הדרך הטובה ביותר להביא שלווה נפשית לכל בני המשפחה. ראוי לציין גם כי החלטת הגירושים קלה יותר לבני זוג ללא ילדים מאשר להורים לילדים. בני זוג ללא ילדים משוחררים מהמועקה הנפשית הנגרמת לילדים בעת גירושים, והם יכולים לפתוח מעין "דף חדש", להיפרד סופית ולהיפגש עם אנשים אחרים לצורך חתונה. בני זוג גרושים בעלי ילדים משותפים, לעומת זאת, יגרמו על פי רוב צער לילדיהם ולעולם לא יוכלו להתנתק לחלוטין מעברם בגלל הצורך לשמור על קשר עם ילדיהם.

לסיכום, ההחלטה האם להתגרש או לא להתגרש אינה יכולה להתקבל בן רגע, והיא דורשת מחשבה מרובה ושיקול דעת. לפני קבלת ההחלטה הסופית על בני הזוג לשאול את עצמם כמה שאלות: האם הם מוכנים כלכלית ונפשית לצעד קיצוני זה? האם לא ניתן לגשר בדרכי נועם בין הפער השורר בין בני הזוג? כיצד ישפיעו הגירושים על הילדים המשותפים? מהם הסיכויים להתחתן בשנית לאחר  הגירושים? ועוד.